מאגר נתונים מקוון - מאפייני חיים של האוכלוסייה הבדואית בנגב דמוגרפיה


301,308 תושבים	50.6% אחוז הילדים מתחת לגיל 18	75,721 תושבי עיר	139,325 תושבי עיירות ומועצות אזוריות	86,262 תושבי שבטים	1,468 יחס תלות (מספר תלויים ב 1,000 איש)

הצג הכל

הסתר הכל

האוכלוסייה הבדואית מספר תושבים - עודכן לאחרונה יוני 23

האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה על-פי המקורות הרשמיים למעלה מ - 280,000 נפשות. לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2019 נמנו 279,100 תושבים. לפי רשות ההגירה והאוכלוסין, נמנו ביוני 23 , 301,308 תושבים - נתונים אלו ונגזרותיהם (אחוז האוכלוסייה הצעירה וסוגי התושבות) מעודכנים בלוח המכוונים שבכותרת עמוד זה. מחד, מספרים אלו מצמצמים את הטווח של ההערכות השונות ומאידך מצביעים על קושי בקבלת נתון מדוייק למספר התושבים הבדואים בנגב. הלמ"ס מבסס את הנתון על סמך אומדן מהמפקד האחרון שנערך בשנת 2008 (לעניין הגדרות הלמ"ס לאוכלוסייה הבדואים, ומקור ההבדלים בין שני המספרים שמוצגים על-ידי הרשויות השונות, ראו להלן הגדרות). בנוסף נתון הלמ"ס נובע מתוך מספר התושבים המוסלמים בנפת ב"ש ובכך כולל בין היתר תושבים מוסלמים המתגוררים בב"ש. הנתון שהופק מתוך מרשם האוכלוסין, סוכם את התושבים הרשומים במרשם, על-פי השיוך המשפחתי ובכך, אינו מאפשר חפיפה עם קובץ הישובים של הלמ"ס. אם כך, קיומם של אומדנים תחת נתוני מפקד ועקרונות מארגנים שונים למדידה מקשים על קבלת נתון מדויק ועדכנית, עובדה שעוברת כחוט השני לאורכם של נתוני שנתון סטטיסטי זה. קצב הגידול השנתי עומד על כ- 3% לשנה, המעיד על שיעור ריבוי טבעי גבוה.

אוכלוסיית הבדואים בעשור האחרון 191021.jpg

ישובים והתיישבות – שלוש רמות התיישבות

האוכלוסייה הבדואית בנגב מתגוררת כיום בשלוש קטגוריות שונות של ישובים שלהן משמעות מנהלתית-משפטית וכפועל יוצא, הבדלים בתנאי החיים ובאפשריות לחיים אזרחיים מלאים. הקטגוריות הן: רשויות מקומיות - רהט ושש מועצות מקומיות: חורה, כסייפה, לקייה, ערערה בנגב, שגב-שלום ותל שבע; אחד עשר ישובים בהכרה בשתי המועצות האזוריות: אל-קסום ונווה -מדבר, אשר לכולם סמל ישוב. שאר התושבים המוגדרים כפזורה, התושבים שגרים מחוץ לישובים (גמ"ל בהגדרות הלמ"ס), בצבירים או בכפרים הלא-מוכרים (שמות שונים לאותה תופעה), אשר להם אין סמל ישוב ולכן על-פי רוב, הנתונים השונים מדמוגרפיה ועד חינוך ותעסוקה חסרים או לוקים.

ישוביים והתיישבות – חלוקה מספרית - עודכן לאחרונה ינואר 22

בינואר 2022 התגוררו על פי נתוני הרשות האוכלוסין וההגירה, ברהט 71,939 תושבים, בשש העיירות יחד 108,499 תושבים, בשתי המועצות האזוריות רשומים 23,402 תושבים וסך תושבי השבטים מונים 83,928 תושבים. נציין כי ביחס לנתוני 2019 (אפריל) חל גידול של מעל 9.5% במספר התושבים הבדואים בנגב. הגידול שנרשם באוכלוסיה הרשומה בשתי המועצות האזוריות היה גבוהה מסך גידול האוכלוסיה ועמד על 17.4%, בשש המועצות המקומיות גידול של 10.6% ו- 9.4% באוכלוסיית רהט ואילו גידול קטגוריות ה"שבטים" עלה ב 6.2%. הנתונים הללו מצביעים על המשך מגמה מתונה של מעבר או רישום או הכללה של תושבי השבטים - כלומר התושבים שמתגוררים בישובים שאינם מוכרים, אל ישובי המועצות האזוריות -המאגדות את הישובים שנמצאים בתהליכי הכרה.

כאמור חלוקת הלמ"ס שונה וכוללת הגדרה שונה וכוללנית לתושבי השבטים גמ"ל (גרים מחוץ לישובים). הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים ערכה בראשית פברואר 2017 אומדן המבוסס על האוכלוסייה הנמצאת בסמוך לקו הכחול הישובי ששופכת אור חדש ומגדירה את מרחב השירות של הריכוזים העירוניים.

האוכלוסיה הבדואית-אוכלוסיה צעירה - עודכן לאחרונה

מאפיין בולט ומשמעותי ובעל השלכות רבות על חיי האוכלוסייה היא היותה צעירה ביותר, כ 51% מתוך כלל האוכלוסייה הם בני הגילאים 0-18. זהו אחוז האוכלוסייה הצעירה הגבוה ביותר מבין פלחי האוכלוסייה השונים במדינת ישראל. עם זאת האחוז הגבוה נמצא בירידה בשנים האחרונות באפריל 2019 עמד אחוז גילאי ילוד עד 18 על 53.2% ובינואר 21, חלקם באוכלוסייה עומד על 51.2%. היותה של האוכלוסייה כה צעירה משפיעה על מדדים נוספים, כמו לדוגמה יחס תלות. יחס התלות הממוצע של הישובים הבדואים בנגב גבוה ועומד על 1,468 (בסוגריים המספר בשנת 2017 - 1,521), ביחס לממוצע של אוכלסיית כלל המדינה העומד על 921 (922). מענייין לציין כי רק בערים חרדיות מובהקות - מודיעין עילית 2110 (2,127) ; בית"ר עילית 1,856 (1,913) ואלעד 1,761 (1,804), נמצא מדד זה גבוה מהממוצע של הישובים הבדואים בנגב, או מכל ערך של המדד בישובים הבדואים המוצגים. דמוגרפיה אקורדיון 4 עברית.jpg

מקורות הנתונים

למ"ס, פרסומים שונים

רשות האוכלוסין וההגירה, פרסומים מתקופות שונות

רשות להתיישבות ולפיתוח הבדואים, אגף מיפוי

הגדרות

אומדן אוכלוסייה (מתוך הלמ"ס)

אומדני האוכלוסייה ותכונותיה הדמוגרפיות – הן הארציים והן האומדנים לפי פירוט גאוגרפי -מבוססים על התוצאות של מפקדי האוכלוסין ועל השינויים שחלו באוכלוסייה אחריה, כפי שנרשמו במרשם האוכלוסין. החל בסוף 2008 ואילך, אומדני האוכלוסייה מתבססים על מפקד 2008. האוכלוסייה מוגדרת על בסיס האוכלוסייה הקבועה (דה יורה) והיא כוללת תושבים קבועים בעלי אזרחות ישראלית ותושבי קבע ללא אזרחות ישראלית (לרבות אלה הנעדרים מישראל פחות משנה בעת האומדן).

ישוב
יישוב הנו מקום המאוכלס בקביעות והמקיים את התנאים הבאים:
א. יש בו, בדרך כלל,40 תושבים בוגרים או יותר
ב. יש לו מינהל עצמי.
ג. אינו נמצא בתחום הרשמי של יישוב אחר.
ד. הקמתו אושרה על ידי מוסדות התכנון.

גרים מחוץ ליישובים

תושבים המתגוררים מחוץ לתחום של יישוב כלשהו. במקומות בהם גרה אוכלוסייה זו לא מתקיימות כל ההגדרות האופייניות ליישוב (כפי שמוגדר לעיל). קבוצה זו נכללת באוכלוסייה הכפרית.

שבטי בדווים

אוכלוסייה בדווית שגרה מחוץ ליישובים, בעיקר בנגב ובצפון ישראל (מאז מפקד 1983 כלולים בין הגרים מחוץ ליישובים). שבטי הבדווים אינם מהווים יישובים מוכרים ולכן אינם נכללים במניין היישובים. הדיווח ברשות האוכלוסין על שינויים בפרטים אישיים אצל הבדווים בדרום, כגון נישואין וגירושין איננו מלא. נוסף על כך, במקרים רבים, מוסרים הבדווים ככתובת את שם השבט במקום את שם היישוב שבו הם גרים. הואיל והשבטים נחשבים כגרים מחוץ ליישובים, גורם הדבר לרישום יציאות מהיישובים אל מחוץ ליישובים, לריכוז גדול ברישום לידות בין הגרים מחוץ ליישובים ולשיעורי ילודה והרכב גילים שאינם סבירים. כתוצאה מכך, יש קושי לאמוד את חלקה ובעיקר את תכונותיה של האוכלוסייה הבדווית ביישובים וכן את תכונותיהם של הבדווים הנמצאים עדיין מחוץ ליישובים.

על ההבדלים בין נתוני הרשות לאולכלוסין והגירה ונתוני הלמ"ס

נתוני הרשות לאוכלוסין והגירה מבוססים על מרשם האוכלוסין ומכילים נתונים על מספר התושבים החיים, בין אם הם נמצאים בארץ או לאו. נתונים אלו שונים מנתוני אוכלוסיה בישראל, המפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכן הללו הם אומדנים המבוססים על מפקד אוכלוסין, תוך ניכוי הגרים בחו"ל במשך תקופה העולה על שנה.

יחס תלות

היחס בין "הנתמכים", קרי מספר הילדים (בני 0-19) והקשישים (בני 65 ומעלה) באוכלוסייה, לבין "התומכים", קרי מספר התושבים בגיל העבודה (יחס נתמכים ל-1,000 תומכים).