לשונות הנגב: לשון אדום
 
בחפירות שנערכו בחורבת עוזה שמדרום לערד, באזור רמת נגב, נמצאו שרידים של מבני מגורים ומצודה. באתר התגלו גם כארבעים אוסטרקונים – מכתבים שנכתבו בדיו על שברי חרס. אוסטרקונים אלו נכתבו כולם בעברית למעט אוסטרקון אחד, שהכתובת שעליו נכתבה בשפה האדומית. ממצא זה מעיד על הקרבות שהתנהלו באותה תקופה בין בני ישראל, העברים, לבין אדום, עם שישב מדרום־מזרח לארץ ישראל. במסגרת הלחימה בין העמים פלשו האדומים ליישובים עבריים בנגב, השתלטו עליהם והרסו אותם. הכתובת האדומית היא ביטוי לפלישה הזאת.
וזהו תמליל הכתובת (בתוספת סימני פיסוק):
 
אמר למלך: אמר לבלבל:
השלם את? והברכתך
לקוס. ועת תן את האכל
אשר עמד אחאמה [ ... ]
והרם ע[ד]אל על מז[בח?]
[... פן יח]מר האכל
 
אף שקשה לחלץ מהכתובות העתיקות מידע מהותי על הלשון שבה נכתבו, ובייחוד מהכתובות האדומיות, שהן מעטות ודלות במיוחד, יש מה להעיר על הכתובת שלפנינו.
במבט ראשון נראה שהמכתב כתוב עברית, על פי קווי לשון כמו ה"א השאלה בשורה 2, צורת הציווי בשורה 3 וה"א הידיעה בשורה 3. גם המילים את (=אתה; שורה 2) ועת (=עתה; שורה 3), שהתנועות הסופיות בהן נשלו ולא התארכו, נראות עבריות. תופעה זו מתועדת גם בכתובות עבריות מסוימות.
איך בכל זאת הגענו למסקנה שזהו טקסט אדומי?
למרות הדמיון בין השפות יש ביניהן הבדל מסוים בכתב. כמו כן האל קוס, המוזכר בטקסט, הוא האל הקדוש לאדום. ועוד: הפועל בר"ך מופיע בכתובת זו בבניין הפעיל – ולא בבניין פיעל כדרך העברית.
תופעה מעניינת נוספת בטקסט היא שימושה של מילת היחס עם. בלשון המקרא צורתה עם כינוי המְדבר היא עמדי. בכתובת האדומית מופיעה המילה עמד בפני עצמה, ללא כל כינוי חבור (שורה 4), כלומר הדל"ת היא חלק ממילת היחס. אם כן ייתכן שהצורה עמד הייתה הצורה המקורית שהתבססה בשפה האדומית, ובעברית המקראית היא שרדה רק בנטיית המדבר.
 

 

 

 

edomit.jpg
 
האוסטרקון האדומי מחורבת עוזה (מתוך ש' אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים תשנ"ג)

 

 

 

uza.jpg

האתר ברמת נגב (צילום: ליאור גולגר)