בוגרים יקרים ובוגרות יקרות,
ארבעה עשורים לאחר שהגעתי לנגב והתחלתי את לימודי במחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אני כותב בהתרגשות ובהדרת כבוד כדיקן הפקולטה למדעי הבריאות.
היוזמה להקמת בית ספר לרפואה בנגב מתחילה עוד בסוף שנות השישים של המאה הקודמת ומעורבים בה בין היתר רופאים בכירים מ"בית החולים המרכזי לנגב" (כפי שהוא נקרא אז). המעורבים היו הפרופסורים גולדברג, הירש, טורק, להמן ושטרן זכרם לברכה, ויבדלו לחיים ארוכים הפרופסורים דורון, מוזס ופויכטוונגר.
כדיקן, אומר שהפקולטה למדעי הבריאות הינה מערכת אקדמית מורכבת, הכוללת בתי ספר שמטרתם להכשיר צוות רפואי בכל המגוון הקליני, מחלקות מחקר בסיסי, מחלקות מחקר קליני ומרכזי מחקר. כוחה של הפקולטה הינו בהטרוגניות של מרכיביה, אולם בכך גם מורכבותה. צוות הפקולטה ואני עוסקים בניצוח על תזמורת זו של סולנים מצטיינים, שדורשים להיות הכנר הראשי בכל מופע. המטרה שלנו היא להפיק מנגינה הרמונית, תוך יצירת סביבת עבודה מכובדת, יעילה ומעודדת, שתאפשר לקיים את המטרות שלשמן קיימת הפקולטה: הכשרת צוותי רפואה ומחקר תוך תרומה למרחב האזורי והארצי. שאיפתנו היא לחזק את תחושת העשייה המשותפת תוך שמירת הייחודיות והיצירתיות של כל אחד מהתחומים.
הפקולטה למדעי הבריאות תרמה ותורמת רבות לפיתוח שירותי הבריאות בנגב ולקידומם. יחד עם זאת, הפקולטה נתרמת מהשילובים הרפואיים ואין לה קיום ללא שילובים אלו. דוגמה נהדרת לסינרגיזם זה הוא שיתוף הפעולה של הפקולטה עם המרכזים הרפואיים האוניברסיטאיים, כמו סורוקה, כקמפוס הוראה עיקרי, ברזילי, המרכז לבריאות הנפש ומרכזי הבריאות הקהילתיים. השילוב עם בתי החולים ועם מרפאות הקהילה הוא שילוב מנצח ומניב פירות, ותודתי נתונה לכל המנהלים והצוותים הרפואיים שעושים עבודת קודש ברפואה ובהוראה.
הפקולטה תרמה בעבר ותורמת כל העת לעשייה המחקרית, החל מתחומי מחקר בסיסי ומחקרים אפידמיולוגיים, ועד מחקרים בניהול מערכות בריאות ובמקצועות הרפואה השונים. בשנים האחרונות ראינו עלייה משמעותית בכמות הפרסומים המדעיים ובמענקי המחקר התחרותיים שחוקרי הפקולטה זכו בהם. כמו כן, במענה לצורך הלאומי, הגדלנו בשנים האחרונות את כמות הסטודנטים לרפואה ולסיעוד שלומדים בפקולטה.
מבנה הפקולטה, החדש יחסית, נראה גדול ומרווח אך הוא עדיין צר מלהכיל את כל הפונקציות של חברי הסגל והמעבדות, ואנו מצפים לבנייה נוספת. ברקע מרחפות כל העת חרב הקיצוצים בהשכלה האקדמית, הדרישה ליותר רופאים ואנשי צוות רפואי, הדרישה ליעילות ולתפוקות מחקריות גבוהות יותר ובעיות שייחודיות לאזור ולאוניברסיטה.
אנו דרוכים כל הזמן לשינויים בעולם המדע והרפואה. כדברי אלברט איינשטיין: "לעולם אינני חושב על העתיד; הוא מקדים דיו לבוא." העתיד אכן מקדים ואנו נערכים לתכנית אסטרטגית שכותרתה "2030 בפקולטה למדעי הבריאות – עיצוב העתיד ובנייתו ביחד: INNOVATION. INTEGRATION. IMPACT.". התכנית תיתן מענה בתחום המחקר, בחידושי הוראה, בהוראה הקלינית, במנהל הרפואי ובעיצוב תחומי העיסוק והעניין שהפקולטה תעסוק בהם בעתיד.
הפקולטה, על כל מחלקותיה ובתי הספר שלה, שינתה משהו בכולנו. היא הנחילה בנו, מעבר למדע וליכולת הטיפול, גם ערכים, חזון ושליחות. המושג שמעולם לא הוגדר, של "רוח באר-שבע", קיים בכל אחד מאתנו וימשיך להאיר את דרכנו בפעילות המחקרית והרפואית. אחת מהתרומות החשובות של הפקולטה היא הכשרת עובדי רפואה ומדענים בעלי ראייה כוללת – לחולה, למחלה ולבעיה המדעית-מחקרית.
אצטט כאן מספרו של אקסל מונטה: "אינך יכול להיות רופא טוב, מדען טוב, אם אין בך מידת החמלה". בעולם מדע הרפואה, ההולך ונעשה מתוחכם, מודרני וממוחשב, חשוב שנקדם את היכולות הרפואיות ואת המיומנויות הרפואיות יחד עם הגישה האנושית והבנת נפש המטופל וסביבתו, ונשמר את מרכיב האנושיות והחמלה למטופלים, ולא פחות חשוב מכך, גם לעצמנו. גם זה ממשיך להיות חלק ממורשתה הייחודית של הפקולטה.
אני מוקיר את כל אלו שהגו את החלום ואת אלו שהפכו אותו למציאות שממשיכה לצמוח, ומאחל לכולכם הצלחה.
שלכם,
פרופ' עמוס כץ
דיקן
