עם הפנים אל עצמי ואל ה'אחר' בראי החמלה
אנחנו חווים ותופסים את העולם החיצוני באמצעות חמשת חושינו. את העולם הפנימי שלנו, הסובייקטיבי, אנו חווים באמצעות 'חוש' נוסף, חוש 'המודעות המתבוננת'. כך מגדיר זאת פרופ' דניאל סיגל, פסיכיאטר אמריקאי ואחד מאבות תחום ה'נוירוביולוגיה הבינאישית'. זו היכולת שלנו למקד את הקשב שלנו ולהתבונן בנוף הפנימי שלנו, להיות מודעים לכל מה שעולה בתודעתנו ברגע הזה, ולבחון מקרוב, עם סקרנות וללא שיפוט, את האופן שבו אנו חושבים, חשים, מרגישים ומתנהגים. התבוננות כזו על תודעתנו מאפשרת לנו להיות מודעים למחשבותינו בלי להיסחף אחריהן, למנוע התנהגויות ותגובות אוטומטיות, למתן סערות רגשיות, ולהוביל לתובנות חדשות ומציאותיות יותר על עולמנו. מחקרים רבים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, התפתחותית וחברתית מראים כי איכות מתבוננת זו היא שער לרווחה פיזית ונפשית, עמידות, משמעות, שלומות ומערכות יחסים מיטביות. חוקרים במערב מכנים איכות זו קשיבות (mindfulness) או 'מבט על התודעה' (mindsight). מתרגלים מתייחסים לזה כ'עד הפנימי' או כ'עין התודעה'. כך או כך, מסורות ההתבוננות והתרגול העתיקות מהמזרח, מהן נגזרו רבות משיטות הקשיבות המערביות, מדגימות מזה אלפי שנים את כוח החשיבה והתבוננות בתודעתנו לשלומות וראיית ה'אחר'.
ומה אומרים על כך מדעי המוח? על קליפת המח שלנו (neocortex, שכבת המוח החיצונית ביותר) מצויות 'מפות' המייצגות הן את העולם הפיזי החיצוני לנו והנתפס על ידי חושינו, והן את עולמנו הפנימי. אזור ה'קשב המודע' נמצא באונה הקדמית המצחית שלנו המעורבת בחשיבה, חשיבה על חשיבה, תכנון, דמיון ועוד. מחקרים מראים כי לאזור הקשב תפקיד חשוב בהבניית המפות המייצגות את העולם הפנימי של האני הסובייקטיבי ואת עולמו הפנימי הסובייקטיבי של ה'אחר', גם הן באותו מיקום בגיאוגרפיה של מוחנו. זהו גם האזור המעורב בוויסות ואינטגרציה של מידע מכל חלקי המוח, מגזע המוח ומערכות הגוף (המוח הזוחלי), מהמוח הלימבי המעבד רגשות (המוח ה'יונקי'), משאר אזורי קליפת המוח ה'גבוהים' (או המוח 'החדש'). מחקרי דימות מוחי מהשנים האחרונות הדגימו כי מרכז האונה הקדמית-מצחית מעורב בתפקודים רבים כמו, ויסות פעולות הגוף, תקשורת בין אישית, ויסות רגשי, אמפתיה, אינטואיציה ומודעות מוסרית. אימון מתמשך בקשב בכוחו להשפיע על כל מאפיינים תפקודיים אלו.
אנו רואים כי הידע והניסיון של מסורות ההתבוננות מהמזרח, הידע המדעי העולה מעולמות הפסיכולוגיה ומדעי המוח כולם מבססים את חשיבותם של תרגולי קשיבות בחיי אדם. הלימוד והתרגול בתוכנית זו מציעים אפשרות לבחון את הכתוב למעלה בעצמכם, מה זה בחוויה הסובייקטיבית שלכם. התנסות ותרגול מתמשכים משנים את מבנה ותפקוד המוח, ביכולתם לשנות את תפיסותינו את עצמנו ואת ה'אחר' ואת התנהגותנו בדרך להרבות טוב.
מטרת הסדנה:
למידת כלים מעשיים וזמינים מעולמות הקשיבות לפיתוח חוסן נפשי, שלומות וראיית ה'אחר', לאפשר התנסות מודרכת בהם, ולהציע בחינה וחקירה עצמית, מתוך סקרנות ופתיחות, של יעילותם.
ה'רעיון הגדול' בתרגול:
הפניית המבט לעצמנו ול'אחר' .תרגולי מיקוד קשב והתבוננות לא שיפוטית בכל מה שעולה בתודעתנו ברגע הזה, עומדים בבסיס כל שיטות הקשיבות המערביות. התרגול הראשון משול להשחזת העדשה המתבוננת פנימה והשני מוביל להיכרות עם נוף עולמנו המנטלי, עם תחושותינו, מחשבותינו, רגשותינו, זיכרונותינו. אנחנו המדענים החוקרים את תודעתנו. עם סקרנות, פתיחות ואובייקטיביות אנחנו בוחנים את כל האספקטים של היותנו בני אדם. בכוחם של תרגולים אלו לאפשר חופש בחירה, פעולה במקום תגובה, להבחין בין מחשבות למציאות, למנוע הסחפות/האחזות במחשבות/סיפורים, ל'תפוס' את הניצוץ הרגשי לפני שהוא הופך לשרפת יער ועוד. בתרגולים נוספים של חמלה עצמית נשתמש בכוח החשיבה שלנו להשגת תובנות מועילות על מציאות חיינו ועל הצורך לדאוג לעצמנו ולקבל עצמנו באדיבות, חמלה וללא שיפוטיות. שלושת תרגולים אלו עוסקים ב'אני' הסובייקטיבי ואיתם נתחיל. אבל נפנה גם מבטינו ל'אחר'.
אלברט איינשטיין כתב "אדם הוא חלק מהשלם הגדול המכונה על ידנו ה'עולם', חלק המוגבל בזמן ובמקום. אנחנו חווים עצמינו, מחשבותינו ורגשותינו, כמשהו נפרד מהשאר. זהו סוג של אשליה אופטית של התודעה שלנו. אשליה זו היא סוג של כלא בעבורנו, המגביל אותנו לתשוקותינו האישיות ולחיבה עבור מספר קטן של אנשים, אלו הקרובים אלינו ביותר. המשימה שלנו היא לשחרר את עצמנו מהכלא הזה באמצעות הרחבה של מעגל החמלה שלנו שיקיף את כל היצורים החיים, לכל הטבע ויופיו. הערך האמתי של האדם נקבע על פי האמצעים והתחושות המביאים אדם לשחרור מה'עצמי'. אנחנו נדרשים לאופן חשיבה שונה מהותית, כדי שהאנושות תוכל להמשיך ולשרוד". צ'רלס דרווין, אשר מזוהה יותר מכל עם רעיון 'שרידות המותאמים ביותר', תאר סימפתיה כאינסטינקט החזק ביותר של האדם ההכרחי להישרדותנו וכבסיס למערכות האתיות של היחיד והחברה. הדלאי למה ה-14, בספרו משנת 2000, 'אתיקה לעידן החדש', כותב: "קריאתי למהפכה רוחנית אינה קריאה למהפכה דתית. זו קריאה לרה-אוריינטצייה, לתפיסה חדשה ורדיקלית אל מחוץ לעיסוק השגרתי והמתמיד ב'עצמי'. זו קריאה להפנות המבט ל'אחרים' רבים, חברים בקהילות רחבות יותר שלנו, אנשים אליהם אנחנו מחוברים בקשרי גומלין ובהם תלויים. זו קריאה לעשייה המכירה בצרכים ובשאיפות של ה'אחר' במקביל לאלו שלנו".
איינשטיין, דרווין והדלאי למה ה-14 כולם, אם כך, מצביעים על ערך החמלה כערך הומניסטי בסיסי החיוני לשרידותנו כיחידים וכקהילות. זהו ערך בו מכירות כל הדתות והמסורות הרוחניות כאידיאל מוסרי. גם המדע המודרני, מכיר בחשיבות של ערך החמלה לבריאות ושגשוג האדם. במהותה הבסיסית ביותר, חמלה היא משאלה של האדם להקל על קשייו/סבלו של האחר. האם ניתן לטפח אותה? כן. הפרימטולוג, חוקר היונקים, פרנץ דה-ואל מסביר כי לכל בני האדם בסיס משותף של חמלה מבוססת-ביולוגיה. חמלה זו מוגבלת ומופיעה בהתייחסותנו לאלו הקרובים ביותר אלינו. כבני אדם, אנחנו יכולים להרחיב חמלה מעבר לאלו הקרובים אלינו ביותר, ואל אחרים 'רחוקים' יותר. 'הרחבה' כזו של חמלה ניתנת להשגה על ידי תרגולי התבוננות המשתמשים ביכולת החשיבה שלנו לשינוי דפוסים/הרגלים/עמדות לא מועילות והפנמה של תובנות מציאותיות יותר על העולם.
השאלה הרטורית של הפילוסוף ההודי דרמהקירטי "מה יכול למנוע מהתוצאה הרצויה לעלות, כאשר כל התנאים הנדרשים מצויים בידנו?" תסייע לנו להבין מה נדרש כדי לפתח חמלה ל'אחר'. חמלה ל'אחר' תופיע ותעלה בנו תחת שני תנאים עיקריים. ראשית, אנחנו צריכים להיות מודעים לקשייו של ה'אחר'. בלי לשים לב ולראות את סבל ה'אחר' לא נוכל לעשות דבר. ושנית, המוטיבציה לעזור ונכונותנו לפעולה תהיינה מידיות אם כלפי ה'אחר' אנחנו מרגישים אמפתיה, 'חום לב' וחיבה עמוקים, כמו לילדינו באופן טבעי. גם לטוב לב אוהב ואמפתיה שני תנאים מקדימים. הראשון, קשור בהכרת תודה ל'אחר', בהבנת תרומתו וחשיבותו לחיינו ואת היותנו קשורים זה לזה בקשרי גומלין ענפים. השני קשור בראייתנו את ה'אחר' כאדם בדיוק כמוני, שייך לקבוצת הייחוס שלי ואם אהיה חסר פניות, דעות קדומות והטיות כלפיו. הבנה כזו של ערך החמלה ל'אחר', אינה יכולה להתקיים ללא הבנת ערכה לאדם עצמו. חמלה עצמית, היא נדבך מרכזי להזדהות שלנו עם ה'אחר' וכל אלו אינם יכולים להתקיים ללא קשיבות, אותו 'חוש' המחדד את מבטנו להתבוננות בעולם פנימה, וללא הבנה, בגופנו ובתודעתנו, של מהי חווית מוגנות וחמלה.
מתיאור זה נגזרו נושאי הלימוד והתרגול בסדנה: (1) חיבור לרגע של מוגנות חמלה ובטחון, (2) פיתוח קשב יציב ובהיר (3) קשב לתחושות הגוף (4) חיזוק ההבחנה והמודעות העצמית (5+6) חמלה לעצמנו (7) הרחבת מעגל הדאגה (8) העמקת הכרת התודה וטוב לב אוהב (9) לרתום את כוח החמלה.
התרגולים בכל נושא ונושא יועברו תוך התייחסות לארבעה נדבכים בסיסיים: (1) השכל הישר, מה אנחנו למדים מניסיוננו בחיים (תלוי התרבות, כמובן) (2) התנסות חווייתית (3) מסורות אימון התודעה ההינדו-טיבטיות העתיקות, ו (4) התמיכות העולות מהמחקר במדעי המוח והפסיכולוגיה. כולם יחד, יעזרו לנו לבחון רעיונות גדולים כמו ההשתנות המתמדת/חלופיות של כל הדברים אל מול קביעותם, נפרדות הדברים אל מול קשרי הגומלין הענפים (הגלויים והנסתרים) בין דברים ואולי עוד..
קשיבות והתבוננות הן מיומנויות נרכשות ואפשריות לכל אחד. הן מצריכות תרגול מתמשך והן אינן מובילות לעיסוק יתר ב'עצמי', כפי שאולי נדמה. להפך, הן מפנות מבטנו 'לאחר'. בואו לבחון בעצמכם ולעצמכם.
"כשהאדם מתחייב ההשגחה נעה" (גתה)...
