"הייתה זו האהבה גדולה שלי אל החיים ושל החיים אלי"

 

מירב זיו, אישה של טבע ולמחקר נולדה.

מירב זיו נפטרה ב 2 באוגוסט 1999 בתאונה בעת שעסקה במחקר. תאונה שגדעה את שנותיה היפות. 

מינקות לאחות

מירב נולדה בירושלים ב 22 במרץ 1971 ליפה ודן זיו. כתינוקת הרבתה לחייך ואהבה לחקור ולתור בסקרנות, בסבלנות ובהנאה רבה את העולם שסביבה. פעמים רבות הייתה מתבוננות לאורך דקות ארוכות בחפצים ובתהליכים, כשהיא שולחת יד קטנה, מנסה להבין את משמעותם. מירב רכשה את שפתה בגיל צעיר והרבתה לשאול שאלות. לא פעם הקשתה עד שהצליחו הוריה להשיב על שאלותיה. עם השנים למדה שתוכל לשאול שאלות רבות יותר מאילו שתוכל להשיב עליהן. שנות ינקותה היו השנים הראשונות שבהן גילתה את הרצון ורכשה את היכולת לתאר תופעות מורכבות ופשוטות כאחד. הרצון, אם השנים הפך לעיסוק והעיסוק לאהבה שנמשכה לכל אורך חייה.

 

 מאחות למדריכה

כשהייתה בת שלוש נולד למירב אח, עידו. היא ציפתה לו וקיבלה אותו בחום ואהבה רבים. בין האחים נרכם קשר קרוב. מירב טיפלה בו, הדריכה אותו והוא הלך אחריה והעריץ אותה. בעיניו דרכיה נראו מופלאות, היא הייתה מאד נבונה, חכמה ובעלת יכולת חברתית ושפה עשירה. היא התנסחה בבהירות והיטיבה לתאר לא רק את תחושותיה ומחשבותיה אלא גם את אילו שלו. הוא הסתכל עליה וניסה לצעוד בצעדיה אולם אילו היו מהירים וגדולים. היא התפתחה במהירות וכישוריה בלטו כבר בבית ספר יסודי ובתנועת הנוער אליה התמסרה בתחילה כחניכה ולאחר מכן כמדריכה. את החיוניות, הויטליות, הכוחות והאנרגיה שבלטו בשנים הקודמות במרחב הביתי והמשפחתי הפנתה אל עבר חניכיה להם ניסתה להעניק את הערכים בהם האמינה: מחשבה חופשית, הכרה רגישות והתחשבות באחר, אומץ לקדם תהליכים והתפתחות אישית לצד התפתחות קבוצתית. חניכיה כמו רבים ורבות אחרים שפגשו אותה לאורך שביל החיים, העריכו ואהבו אותה. אהבו את הרגישות, את ההבנה, את החוכמה, את הדאגה ואת הויטליות.

 

בסיום בית ספר יסודי התקבלה לבית הספר ש'ליד האוניברסיטה'. אולם עד מהרה הבינה שהמרוץ למצוינות איננו מאפשר לה לפתח את אישיותה בתחומים רבים נוספים בהם התעניינה ואותם אהבה. היא בחרה לעבור וללמוד בבית הספר ה'יניסוי', שם במסגרת לוחצת פחות ומבינה הרבה יותר יכלה לשלב בין הצלחה לימודית ובין דאגה חברתית, אהבתה למחול, לספרות, לשירה ולציור. לצד תחומים מגוונים אילו בשנות בית ספר התיכון פיתחה את אהבתה לטבע. היא הצטרפה לחוג סיירות של החברה להגנת הטבע. עם חבריה לקבוצה טיילה בנחלי הארץ, טיפסה על הריה והשתכשכה בגביה. עם סיום שנות התיכון התקבלה לשרת כמדריכה בבית ספר שדה אלון תבור. 

 

לטבע נולדה

פריחתה של מירב בשנות בית ספר התיכון המשיכה במהלך שירותה הצבאי. היא נהנתה מכך שיכלה במסגרת ההדרכות לקרב את אוכלוסיית המטיילים אל ארץ ישראל שאהבה. הפורחת, העשירה במגוון של צמחים, חיות ובעיקר בסיפורים מרתקים על התהוותה. כישוריה כמדריכה והניסיון שרכשה עם השנים, שירתו אותה נאמנה. היא התחברה במהירות לקבוצות שהדריכה והצליחה לעניין ולרתק את המטיילים כשהיא מגוללת לפניהם באופן ציורי ומוחשי מגוון סיפורים החל בסיפורי המקרא, דרך שלטון הרומאים ומרד בר כוכבא ועד למאבקם של יגאל אלון שנולד בכפר תבור ושותפיו בהקמת הארץ. את הסיפורים איתרה באגדות רבות על חודשי השנה, על חיות, צמחים, ומערות או על אתרים ומקומות. לסיום נהגה לקריא משיריהם של דליה רביקוביץ, תרצה אתר, נתן יונתן, דן פגיס, נתן זך, לאה גולדברג ואחרים ששיריהם נגעו לליבה וריגשוה. באופן טבעי כמי שכל כך אוהבת לטייל, אוהבת פרחים, חיות ותרבויות, כשסיימה את שירותה הצבאי המשיכה לטייל במרכז ובדרום אמריקה. עבורה היה זה מסע המזכיר את המסע שערך דרווין בשנים בהן חקר יבשות וארצות רחוקות. במהלך הטיול צברה חוויות רבות ומגוונות, בחלקן תרבותיות ואנתרופולוגיות ובחלקן האחר אקולוגיות. את שיא המסע החתירה בשהותה באיי הגלאפגוס. שם הרחק מיד האדם, מהתערבותו והשתלטותו על מרחבי הטבע, קיימים מספר איים שטביעת יד האדם מצומצמת בהם. הייתה זו עבורה ממלכה זאולוגית, בוטנית ואקולוגית בה החיות מהלכות בחופשיות ובבטחה. התפעלותה משהותה באיים הרקיעה שחקים. בעודה טרה במקום קסום זה ידעה שאת יתרת חייה תקדיש לחקר הטבע.  

 

מהפקולטה ועד למכוני המחקר במדרשת שדה בוקר, הסוף הטרגיכששבה לארץ נרשמה ללימודי הצמח בפקולטה למדעי החקלאות ברחובות. כפי שעשתה בכל המקומות הקודמים בהם לקחה חלק, גם כאן היא התמסרה ללימודיה ובלטה בכישוריה. בתחום הלימודי הצטיינה במחקר בו עסקה וגם בתחום החברתי פרחה. לאחר שסיימה את התואר הראשון עשתה את הדרכה דרומה אל עבר קמפוס שדה בוקר ללימודי תואר שני. בחירתה  הייתה מלווה בניחוח חלוצי. היא ראתה לנגד עיניה את היכולת לשלב בין סביבה מדעי, המרחב המדברי במלוא הדרו וחיי קהילה עשירים המבוססים על פשטות וצניעות לצד חברות, שותפות וקרבה, המאפיינים את תושבי המקום.

 

מירב הצטרפה למסלול של אקולוגיה מדברית ולקבוצת המעבדה של פרופסור יעל לובין. במחקרה בחרה להתמקד באקולוגיה ההתנהגותית של העכביש אלמנת רביבים, מין אופייני להר הנגב. מירב החליטה לחקור את חיי המין של האלמנה דווקא מנקודת המבט של הזכר והתמקדה בשאלה "מהן ההחלטות שמקבל הזכר בחיפוש ובחירה של בת-זוג?" שאלה זו עניינה את מירב במיוחד, שכן הזכר במין זה עלול למצוא את מותו לאחר ההזדווגות )בהתאם ל"שם הרע", ולא בכדי, המתאר את המשפחה(. מכאן, סקרנה אותה השאלה אם הזכר בררן, מה השיקולים שלו בעת החיפוש והבחירה של "האחת". מירב מצאה שהזכרים מאתרים את הנקבה ונמשכים אליה ממרחק רב, כנראה בתגובה לאותות כימיים (פרומונים) שהנקבה מפרישה כבוגרת המחכה לזכר שיגיע אל "הקן". לאחר תצפיות השדה החלה מירב בניסויי מעבדה שמטרתם לרדת לעומקן של החלטות הזכר" האם הוא יכול להבחין ב"איכויות" של נקבות שונות? מה הן איכויות אלו? מה הן תוצאות הבחירה על ההצלחה של הזכר?

 

 

in paris_A.jpg

 

backgroud2_red flowers.jpg 

 

family small.jpg 

 

in nature small.jpg 

 

backgroud1_yellow flowersmall.jpg 

 

in south americasmall.jpg 

מירב זכתה במלגת לימודים, במענק מחקר מהמחלקה לאקולוגיה מדברית ע"ש מיטרני, וכן במענק נסיעה לכנס בינלאומי בו הציגה את עבודתה. בזמן הקצר מאז החלה את המחקר ועד למות הטרגי, הספיקה מירב לחקור חלק ניכר מהשאלות ופתחה מגוון שאלות נוספות, כראוי לחוקר מעולה. אכן כזאת הייתה מירב, חוקרת צעירה מהמעלה הראשונה ונכון היה לה, ללא ספק, עתיד במחקר האקולוגי. ביום הטרגי, רכבה מירב על אופניה בשטח המחקר, נפלה ונחבלה אנושות. לאחר מותה אוניברסיטת בן גוריון העניקה לה תואר מוסמך במדעי החיים בהמלצתם של ראש המחלקה למדעי החיים ודיקן הפקולטה למדעי הטבע.

back groud3 anemone fild_fade.jpg 

​ ​