אתה עומד לפרוש מהוראה בסוף השנה. איך אתה מסכם עשרות שנים של הוראה באוניברסיטה, ומה תיקח אתך לתקופה שאחרי הפרישה?
התחלתי לעבוד במחלקה בשנת 1979, כשהייתה חלק מן המחלקה ללשון ולספרות עברית. היינו בין ראשוני המקימים, ואנשי הסגל היו ברובם פילולוגים. לכן המחלקה התכוונה באופן טבעי להוראת העברית הקדומה והלשונות השמיות. היום, רגע לפני שאני פורש מהוראה, שינתה המחלקה כיוון, והעיסוק בה נוגע גם לבלשנות, לפרגמטיקה, לחקר השיח ולפילוסופיה של הלשון. רוח הזמן ומיעוט התלמידים שמתעניינים בפילולוגיה ובבלשנות שמית גרמו לשינוי הזה.
במהלך 38 השנים האחרונות מילאתי באוניברסיטה תפקידים רבים ומגוונים, וביניהם ראש מחלקה (שש שנים), סגן הדקן של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, ראש הוצאת הספרים של האוניברסיטה (כחמש־עשרה שנים) וחבר בוועדת המינויים העליונה של האוניברסיטה (ארבע שנים). אני לוקח עמי זיכרונות רבים מעבודתי באוניברסיטה בכלל ובמחלקה בפרט. למדתי כיצד ארגון צעיר מתבגר עם השנים, לימדתי תלמידים רבים, ונהניתי מכל רגע. אבל לא אחטא לאמת אם אומר גם שיש בי ציפייה עזה לפרישה.
במחקר שלך עסקת מצד אחד בשפות שמיות צפון־מערביות (כגון עברית ואוגריתית) ובאכדית (שפה שמית מזרחית) ומצד אחר בתורת הלשון של מדקדקי ימי הביניים. מה טיב הקשר בין שני התחומים?
למעשה אין קשר ישיר בין שתי הדיסציפלינות הללו. ועם זאת מה שגרם לי לעסוק גם בתורותיהם של מדקדקי ימי הביניים הוא הרצון לראות אם יש בדבריהם תרומה לבלשנות השמית בכלל ולחקר לשון המקרא בכלל. להפתעתי גיליתי שתרומתם הייתה רבה בתחומי לשון שונים. משום מה רבים מן המדקדקים המודרניים התעלמו מדבריהם הן ביודעין הן שלא ביודעין.
מה הוביל אותך לתחומי המחקר האלה?
העיסוק בלשונות השמיות החל אצלי עוד בהיותי תלמיד התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב (בשנת 1970). מלבד לימודי ערבית למתחילים וארמית מקראית החוג ללשון העברית לא הציע שיעורים בלשונות שמיות. ראיתי שכדי להעמיק בהבנת לשון המקרא עליי ללמוד לשונות שמיות נוספות. למדתי גם בחוג למקרא בתואר הראשון. כאן התאפשר לי ללמוד אכדית (למדתי את הלשון הזאת במשך עשר שנים) ואוגריתית. לימים אוניברסיטת תל אביב קיבלה היתר לפתוח חוג ללשונות שמיות. נרשמתי ללימודי התואר השני בחוג הזה (וזנחתי את החוג ללשון העברית). כאן למדתי לשונות שמיות רבות בצורה מעמיקה ביותר (כולל געז) וגם מצרית עתיקה, שכידוע אינה לשון שמית. אחר כך התמקדתי בלימוד הלשונות השמיות הצפון־מערביות והתחלתי לחקור אותן. כל זאת מתוך רצון להכיר טוב יותר את העברית המקראית.
העיסוק שלי בלשון ימי הביניים החל לפני כשלושים שנה, כשהבנתי שהתורות הדקדוקיות הללו (במיוחד של יהודה חיוג') הן כלי חשוב ביותר לחקר לשון המקרא ולהכרתה.
מהן ההשפעות העיקריות של שפות כמו פניקית, אכדית וארמית על העברית?
כאמור, הכרת הלשונות השמיות מאפשרת להבין טוב יותר את לשון המקרא לתחומיה השונים. הנה כמה דוגמאות: כבר נכתב רבות על תרומת הממצאים האוגריתיים לחקר לשון המקרא הן בתחום חקר השירה (תקבולות, סדר המילים במשפט) הן בתחום הבנת מילים (למשל בזכות האוגריתית ניתן להבין את המילה יָפֵחַ שבמקרא במשמעות 'עֵד') הן בתחום ההגה והצורות. הסופרים האוגריתים כתבו גם בלשונות אחרות, במיוחד באכדית, ובתוך הטקסטים הללו יש גלוסות אוגריתיות רבות שמאפשרות להכיר את מערך התנועות בלשון הזאת ואת מבנה הצורות. למשל ניתן ללמוד שהמעתק הכנעני לא פעל ולהכיר כיצד נהגו צורות הזוגי, צורות הריבוי (לרוב הסתיימו בעיצור m, אבל היו גם צורות בעיצור n כבארמית, בערבית ובמצבת מישע), צורות הסמיכות, תנועות היחסות (אלה נהגו בטקסטים האכדיים ללא קשר למעמד המילים במשפט, מה שמלמד שמערכת היחסות התחילה להתערער באוגריתית) ועוד.
הלשונות השמיות מסייעות להכיר את צורות הסביל הפנימי של הבניין הקל (ואגב, הראשון שנתן את דעתו לקיומו של הסביל הזה בעברית המקראית היה יהודה חיוג') ואת מערכת הפועל – במיוחד את צורות העתיד, שמהן אפשר ללמוד על מערכת האיווי לצד מערכת החיווי (תרומה רבה לכך מצויה במכתבי אל עמארנה ובכתבי אוגרית).
חיברת בין השאר את "מילון אריאל המקיף" עם מאיה פרוכטמן (תשס"ז), כלומר למעשה עסקת גם בעברית החדשה. מה אתה יכול לומר על התפתחות העברית החדשה בהשוואה לתקופות מוקדמות יותר?
העיסוק שלי בעברית החדשה היה משני לאורך השנים. לימדתי שיעורי לשון במכללת בית ברל במשך כשלושים שנה, ושם גיבשתי עמדה באשר לעברית החדשה. אינני טהרן, ולדעתי יש יופי בעברית החדשה בכך שהיא מעידה על התפתחות רעננה וטבעית של הלשון. ברור שהעיסוק בשגיאות חשוב ביותר, אך אינני רואה חשיבות בתיקון מספרים (זכר ונקבה), שהרי שגיאות מן הסוג הזה מצויות במקורות. אין טעם לפסול צורה כמו לְטַלְפֵן במקום לְטַלְפֵּן, שהרי גם במקרא אין עקיבות באשר לקיומו של דגש. די אם נזכיר את כַּסְפֵּי. אנחנו מנסים להחיל את חוקי לשון המקרא על העברית המודרנית, ולדעתי הדבר אינו ניתן להיעשות. הרי ברור שאיש לא יאמר הֶחָדָשׁ, וִירוּשָׁלַיִם, לִדְפֹּק ועוד, שכן "שבשתא כיוון דעל על". וכמו שבמקרא יש סטיות מן הלשון התקנית, כך גם בעברית החדשה. עם זאת אנו חיים בתקופה שהדור הצעיר לא רק שאינו הוגה נכון, אלא גם אינו מרבה לקרוא, ובכך לשונו נעשית דלה ביותר. היה מי שאמר שבעברית המדוברת משמשות כאלף מילים, בעוד שעל פי עדותו של אבן־שושן אמורות לשמש יותר מ־15 אלף.
אתה חובב ג'אז מושבע, והנחית תכנית רדיו על ג'ז לפני כמה שנים. כמו כן בנך הוא גל סיון מלהקת שב"ק ס'. איך התחילה דרכך בעולם הג'ז ואיך התגבשה מאז? האם יש קשר בין הדרך שבחר בה בנך גל לבין העניין שלך במוזיקה?
התחלתי לאהוב ג'ז עוד בהיותי בן 13 (לפני 54 שנים), כשהייתי מקשיב לשידורי ג'ז ברדיו מונטה קרלו. לא קיבלתי כל חינוך מוזיקלי בבית. כשנערים בגילי עסקו בשאלה מי טוב יותר, אלוויס פרסלי או קליף ריצ'רד, אני הקשבתי לג'רי מאליגן, צ'רלי פרקר, דייב ברובק, לואי ארמסטרונג, דיוק אלינגטון, בני גודמן, קאונט בייסי ועוד רבים. זהו חיידק שמלווה אותי עד ימים אלה. בכסף הדל שהיה לי רכשתי תקליטי ג'ז והשמעתי אותם בפטפון עד שנשרטו מרוב השמעות. כמובן מאוחר יותר החלו לראות אור תקליטורים. הצלחתי במשך השנים לצבור כ־4,000 תקליטורי ג'ז ובלוז. כמו כן שנים רבות ניגנתי בהרכבים שונים בגיטרה, ולרוב שרתי שירי בלוז.
מהרגע שנולדו בני גל ואחיו יעל ויובל, הקשיבו בבית למוזיקת ג'ז ובלוז שהשמעתי, וילדיי התאהבו בה גם הם. אך ברור היה לי שגל יתוודע לג'ז ויתחיל ללמוד תופים ולנגן ג'ז. הוא היה המתופף בחמישיית הג'ז של צה"ל. הוא נפתח, כידוע, גם לנגינה של סוגי מוזיקה אחרים (היפ־הופ, רוק).
באיזו מידה אתה עוסק כיום בג'ז? האם אתה מתכוון להעמיק את העיסוק הזה לאחר הפרישה?
כבר כמה שנים אני כותב ספר על תולדות הג'ז בארצות הברית (מראשיתו ועד ימינו). אני מקווה לסיים את כתיבתו בתוך שנתיים. אני גם מרבה להרצות על ג'ז לפני קהלים שונים (אף לימדתי קורס כללי במכללת אחווה).
יש בעיניך קשר בין עולם המוזיקה לעולם הלשון? האם אחד משני מהתחומים האלה סייע לך לפתח את התחום האחר?
אינני רואה אצלי קשר בין לשון למוזיקה. זה הרגע להתוודות: אני משתעם מהר מעיסוק בנושא אחד, ומשום כך לאורך השנים לא ראיתי בעיסוק בלשון את מלוא הווייתי, ולכן פניתי לעסוק במוזיקה ולחזות בהצגות המועלות בתֵאטראות הגדולים.
לסיום, מהן תכניותיך לאחר הפרישה?
אני רוצה לסיים את כתיבת הספר על תולדות הג'ז ובמקביל לסיים את כתיבת הספר "תורתו הדקדוקית של ר' יהודה חיוג'" (עם ד"ר עלי ותד). כל ימיי חפצתי לתרום לחברה, ועם פרישתי יהיה לי זמן לתרום לאוכלוסייה הקשישה בישראל בהרצאות בתחומים שונים, כמובן ללא שכר.
