27 יול' 2020


נעה גלוסקינוס היא סטודנטית מצטיינת בשנתה השלישית ללימודי התואר הראשון, אשר לומדת בתוכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודי אפריקה ובמחלקה למזרח תיכון. נעה עבדה מזה שנתיים במרכז אפריקה ע״ש תמר גולן וכיום עובדת כרכזת מתנדבים ומערך הגיל הרך בעמותת אליפלט. במקביל ללימודים ולעבודה, נעה מתנדבת במרכז לפליטים בנגב, במולקתא ובארגון עומדים ביחד, ומובילה מחאות והפגנות למען שוויון לקבוצות מיעוטים בחברה הישראלית.


אי אפשר ללמוד על אפריקה בלי להיות בה, לראות את הנופים, להריח את השווקים, לדבר עם האנשים ולהסתובב בערים הגדולות. לכן בכל שנה מקיימת התוכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודי אפריקה באוניברסיטת בן גוריון בנגב סיורים לימודיים במדינות השונות ביבשת אפריקה. אחרי שלומדים כל השנה בכיתות, דרך הרצאות, סרטים ושיחות סקייפ עם אפריקאים, מגיע הרגע לחוות את אפריקה באמת, וההגעה אל היבשת עצמה מרגשת מאוד עבור כולם.


השנה טסנו לאוגנדה. ממש לפני ההתפרצות של משבר הקורונה הבין-לאומי הספקנו לקבל טעימה אחרונה לפני שנסגרו הטיסות. מבחינתי הבחירה באוגנדה הייתה מרגשת במיוחד, מכיוון שלפני שהתחלתי את התואר חייתי כמה חודשים אצל משפחה באוגנדה וזו הייתה הזדמנות מבחינתי לחזור למקום בו התאהבתי לראשונה באפריקה ולבקר את המשפחה היקרה שלי. 



עיר ללא​​ הפסקה 


ברובו של הסיור היינו בעיר הבירה, קאמפלה, עיר גדולה, תוססת, סואנת ומלאת חיים אורבניים של אמנות, מוזיקה, חנויות ושווקים ועוד עוד. אנשים רבים שמדמיינים את אפריקה יעלו קודם כל בראשם תמונה של סוואנה שוממת, עם עץ שיטה בודד ומתחתיו אריה ושמש גדולה קופחת בשמיים. אז חשוב לי לספר לכם, שבאפריקה ישנן כמה מהערים הגדולות והמתפתחות ביותר בעולם, כמו לאגוס בניגריה, ושהתרבות והחיים העירוניים באפריקה מפותחים ומעניינים מאוד. ​



הנושא של הסיור היה "פיתוח בר-קיימא" ועל כן פגשנו ארגוני חברה אזרחית רבים שמנסים להפוך את אוגנדה למקום טוב יותר, תוך התחשבות באדם ובסביבה הטבעית. אחד מהארגונים שפגשנו היה הארגון "Beads for life". במתחם המטופח שלהם פגשו אותנו חבורת אנשים מלאי שמחת חיים ששרו ורקדו איתנו עוד לפני שממש הכרנו, כמקובל במקומות רבים באוגנדה. לאחר קבלת הפנים התיישבנו בבקתת הקש המסוגננת והמדריכות בתוכנית הסבירו לנו על פעילות העמותה. זוהי עמותה שעובדת עם נשים חסרות עבודה או נשים שמוכרות מוצרים ברחוב ואינן מרוויחות מספיק כדי לכלכל את משפחותיהן. בתחילה העמותה לימדה אותן להכין תכשיטים מנייר ממוחזר (שכולנו קנינו בהתרגשות רבה בחנות של העמותה כי הם באמת מאוד יפים...), אך לאחר זמן מה הבינה העמותה שזה לא מספיק ופיתחה מודל עסקי ייחודי לנשים עניות. פותחה עבורן תוכנית לימודים קהילתית שלוקחת מושגים מעולם העסקים והופכת אותם לנגישים וברורים עבור נשים במצוקה.

ההסתגלות והיצירתיות של עמותת "beads for life" ממחישה בעייני את הרוח הכללית שמאפיינת את אוגנדה. זו מדינה לא עשירה שתושביה חיים ממשאבים מוגבלים, אך בזכות היצירתיות, כושר ההסתגלות, שיתוף הפעולה ושמחת החיים שלהם הם מצליחים להתגבר על מכשולים ולספק את השירותים שהממשלה אינה מספקת לתושבי המדינה. ​




פריזבי על הדשא בין השיעורים


חוויה מרתקת נוספת הייתה לפגוש סטודנטים אוגנדים בשתי האוניברסיטאות בעיר, ולראות שהחיים הסטודנטיאליים לא נראים כל כך שונה ביבשת אפריקה. כן, גם באוניברסיטת "מקררה", הסטודנטים אוהבים לשבת על המדשאות בהפסקות בדיוק כמו בבן-גוריון.

ההרצאה הראשונה ששמענו הייתה פאנל על אחד הנושאים החמים ביותר באוגנדה - הפליטים. השיח על הפליטים היה מאוד מקבל ומכיל, וגילינו שאוגנדה היא המדינה האפריקאית שמארחת הכי הרבה פליטים, ואחת משלוש המדינות המובילות בעולם לאירוח פליטים. ייתכן שההסבר לכך הוא הגיוון האתני הגדול הקיים באוגנדה אשר גורם להם להיות מכילים יותר כלפי קבוצות "זרות", והסבר נוסף יכול להיות הטשטוש של הזהות הלאומית עקב הגבולות הנזילים שנקבעו על ידי הקולוניאליזם וחצו זהויות אתניות שהן שורשיות הרבה יותר מהזהויות הלאומיות. השיח על פליטים באוגנדה עורר אצלנו הסתכלות פנימית על השיח כלפי מבקשי מקלט בישראל, ואני חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד מהאוגנדים. הלוואי והיינו חברה קצת יותר פתוחה ומכילה לאחרים, כמוהם. ​




יזמ​ות וחיבור לטבע


חוץ מלהיות בעיר הסואנת נסענו לכמה ימים לראות את אוגנדה הכפרית ואת הפיתוח הסביבתי המתרחש באזורים המרוחקים מקמפלה. אוגנדה היא מדינה ירוקה ומלאה במקורות מים, כאשר הגדול מביניהם הוא אגם ויקטוריה, ממנו נובע נהר הנילוס הזורם לאורך המדינה. למרות שהאזורים הכפריים הם פוריים ומגדלים בהם סוכר, תירס ומיני שורשים מקומיים שונים כמו קאסבה, מרבית התושבים שמתגוררים באזור נמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך, בגלל אפשרויות תעסוקה מועטות מאוד שמותירות רבים ללא פרנסה. 

אחד הארגונים המרשימים ביותר שביקרנו מהם הוא כפר האומנים SINA, שנותן מענה לבעיות סביבתיות וכלכליות לאוכלוסייה הכפרית באזורו. הכפר לוקח יזמים מקומיים ומכשיר אותם בקורס יזמות של מספר חודשים, ובנוסף עוזר להם במימון וייעוץ מקצועי על מנת להקים את המיזם שלהם. בכפר זכינו לגלות עסקים מדהימים כמו הכנת קשים רב פעמיים מעשב בר מקומי, הכנת תיקים משקיות זבל הנזרקות ברחבי הכפרים, נשים עיוורות שתופרות בגדים אופנתיים משקי אורז וסוכר ריקים ועוד עסקים מפתיעים ומגוונים. כל הכפר בנוי מבוץ ובקבוקים, החשמל מגיע מלוחות סולאריים ואווירה של חיבור בין האדם לטבע נמצאת בכל פינה בכפר.
 



לסיכום החוויה, אני חושבת שהסיור לאוגנדה גרם לי להכיר לעומק את החברה האוגנדית. גם לאחר שהייתי כמה חודשים במדינה עוד לפני התואר, השבוע הקצר של הסיור הביא עימו תובנות והיכרות מחודשת עם המדינה שחשבתי שכבר הכרתי. בעזרת הסיור ראיתי כמה החברה האוגנדית היא קולקטיב של קבוצות שרואות את שותפות הגורל שלהן לא דרך המסגרת הלאומית, כפי שאנחנו רגילים לחשוב דרכה במדינה שלנו. כל מי שמסקרן אותו להבין את אפריקה, להבין תרבויות אחרות משלו ובכלל להבין את האחר ממנו - לימודי אפריקה והסיורים של התוכנית הם הזדמנות מצוינת להיחשף לכך.


התסקרנתם? הקליקו למידע על תואר ראשון בלימודי אפריקה | ההרשמה לתוכנית לשנה"ל תשפ"א עדיין פתוחה »