18 ספט' 2022

​יותר משנתיים עברו מאז שהמסכות על פנינו הפכו לעניין שבשגרה והשפעתן עלינו עדיין נלמדת. מחקר בינלאומי חדש של אוניברסיט​​ת בן-גוריון בנגב בשיתוף אוניברסיטת יורק, מצא שמבוגרים עדיין מתקשים לזהות אנשים כאשר פניהם מוסתרות על ידי מסכה. 


​המחקר, שנעשה לאורך שנות המגפה, קבע שניסיון מתמשך עם מסכות לא הביא לשיפור ביכולת לזהות פרצופים עם מסכה. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Psychological ​Science.


מי מסתתר מאחורי המסכה?


זיהוי פנים של אנשים הינו תהליך מורכב. שנתיים מאז שמסכות עלו על פנינו כדבר שבשגרה בעקבות מגפת הקורונה, מסתבר שיש להן השלכות משמעו​​תיות וארוכות טווח גם על זיהוי פנים. רבים עשויים להניח שהיכולת שלהם לזהות פנים של אנשים למרות המסכה שעליהם תשתפר עם הזמן, אולם על פי המחקר האחרון שנערך ע"י חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת יורק, אין זה כך. למרות הניסיון הרב עם מסכות, נמצא כי יכולת זיהוי הפנים של מבוגרים אינה משתפרת עם הזמן ונראה כי מערכת עיבוד הפנים אצל מבוגרים הינה נוקשה וקשה לשינוי.

"חשיפה חוזרת ונשנית של פנים עטויות מסכה לאורך המגפה לא שינתה מאומה ביכולתם של מבוגרים לזהות את הפנים המוסתרות למחצה", מסבירה פרופ' גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השותפה למחקר.

המגפה המתמשכת סיפקה לחוקרים הזדמנות חסרת תקדים לבחון את מערכת עיבוד הפנים הבוגרת. במסגרת המחקר נבדקו שוב ושוב יותר מ-2,000 מבוגרים שצפו בסדרה של פנים, בזווית הצגה רגילה והפוכה, עם ובלי מסכות. קבוצות שונות של מבוגרים נבדקו בשש נקודות זמן שונות במהלך המגפה. בנוסף, החוקרים בדקו את אותה קבוצה סמוך לתחילת המגפה ו-12 חודשים לאחר מכן. התוצאות היו חד משמעיות ;הן במחקרי החתך והן במחקר האורך, הנבדקים לא הראו שום שיפור ביכולתם לזהות פנים עם מסכה.

"לא הזמן ולא הניסיון עם מסכות על הפנים שינו או שיפרו את ההשפעה שיש למסכת הפנים", אמר פרופ' ארז פרויד, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת יורק, ראש קבוצת המחקר. "המסקנה היא שלמוח הבוגר אין את היכולת להתגמש באופן שבו הוא מעבד פנים, אפילו כשמוצגים לו פנים עם מסכה לאורך תקופה ממושכת."

מחקרים קודמים הראו כי יכולות זיהוי הפנים של מבוגרים פחתו בכ-15% כאשר האדם עטה מסכה באמצעות מבחן זיכרון הפנים של קיימברידג' (CFMT), שנחשב כסטנדרט ליכולות זיהוי פנים. מסכות פנים גם מפריעות לאופן שבו מעובדים פנים נטולי מסכה - מה שנעשה בדרך כלל בצורה הוליסטית, ולא על ידי החלקים הבודדים של הפנים. כעת, מחקר חדש זה לא השתמש רק במבחן קיימברידג', אלא גם ב—Glasgow Face Match Test, מבחן קוגניטיבי נוסף שנועד לקבוע את יכולתו של אדם להתאים תמונות שונות של פרצופים לא מוכרים, כמדד בכדי לקבוע אם משהו השתנה מאז המחקר האחרון.

רגישות לזיהוי פנים מופיעה לראשונה בקרב תינוקות שמפגינים העדפה לפנים או דברים הדומים לפנים, ובמיוחד לפנים מוכרות. בניגוד למערכת עיבוד הפנים של האדם הבוגר, לחשיפה חוזרת לפנים כילד תפקיד חשוב בשכלול מערכת עיבוד הפנים, הממשיכה להתפתח עד סוף גיל ההתבגרות. "בקרב מבוגרים הליך עיבוד הפנים הופך נוקשה גם לאחר חשיפה ממושכת לפנים מכוסות חלקית", סיכם פרופ' צבי גנאל, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השותף למחקר.

מחקר זה מומן ע"י אוניברסיטת יורק.

קבוצת המחקר כללה את: פרופ' ארז פרויד, פרופ' שיינה רוזנבאום, Daniela Di Giammarino, Andreja Stajduhar, פרופ' גליה אבידן ופרופ' צבי גנאל.