$$News and Reports$$

14 מאי 2015
Uri-ram-buber.jpg

ספרו של אורי רם שובו של מרטין בובר: המחשבה הלאומית והחברתית בישראל מבובר עד הבובריאנים החדשים יצא לאור בהוצאת רסלינג. הספר דן בעובדה הנשכחת כי מרדכי מרטין בובר (1878-1965) היה ראש המחלקה הראשון של המחלקה הראשונה לסוציולוגיה, באוניברסיטה הראשונה בארץ ישראל. הספר מנתח את ההיסטוריה הרעיונית של המחשבה הלאומית והחברתית, ושל הסוציולוגיה בישראל, סביב שאלת מעמדו המשתנה של בובר – מה היה מקומו הראשוני בסוציולוגיה? מדוע הוא נעלם מן הקנון הסוציולוגי? ומדוע לאחרונה שבה מחשבתו למרכז הבימה?
 אורי רם מציג מבט חדש על הגותו של בובר ומציע קריאה ביקורתית בה. הוא גורס כי אף שבובר מוכר בעיקר כאיש ארגוני השלום בתקופת היישוב -- ברית שלום ואיחוד, יש לדעת כי הוא היה גם הוגה גרמני בן זמנו, השולל את המודרניות מכל וכל והנוהה אחר החזיונות השמרניים-ימניים של קהילת הגמיינשאפט המסורתית, תרבות ה"פולק" הלאומית, ועדת המאמינים.
 באמצעות דיון בבובר, הספר דן בהיסטוריה של החשיבה הלאומית, החברתית בישראל ובעיקר בחילופי הפרדיגמות בסוציולוגיה הישראלית מהפרדיגמה הגרמנית של "משבר המודרניות" לפרדיגמה האמריקנית של "שגשוג המודרניות".
 המחלקה לסוציולוגיה נוסדה בשנת הלימודים 1947/8 ובובר התמנה לראשה. סוציולוגיית הקהילה הרומנטית שלו (הגמיינשאפט) תאמה במידת מה את רוח תקופת ה"יישוב", אך לא את רוח התקופה ה"ממלכתית" שלאחר הקמת המדינה. ב-1950 הנהגת הסוציולוגיה עברה מבובר לתלמידו שמואל נוח אייזנשטדט, אשר עיצב את התחום בעשורים הבאים ברוח החברה כמערכת (הגזלשאפט) והמודרניזציה האמריקנית. דמותו של בובר נדחקה לשוליים לתקופה ארוכה.
 אולם, מאז שנות התשעים של המאה-העשרים זוכה מעמדו של בובר לעדנה, וזאת על רקע משבר הלאומיות החילונית, משבר הסולידריות החברתית ועליית גישות פוסט-מודרניות ופוסט-קולוניאליות בתרבות האינטלקטואלית. הסוציולוגיה הנוצרת בהשראת בובר מכונה בספר בובריאנית חדשה (או ניאו-בובריאנית), והספר מעלה את התהייה האם היא מקדמת את התרבות הדמוקרטית האזרחית או שמא היא מעצימה את התרבות הלאומית-דתית בישראל כיום.