סימן קריאה
 
חופש וחופשה
מאת מור שמש
תמונה חופש או חופשה.png 
בימים אלו מתחילה בבתי הספר (וגם אצלנו) חופשת הקיץ, הידועה בכינויה "החופש הגדול". יש הפוסלים את השימוש בשם זה, שכן אין מדובר כאן בחופש במובנו המופשט 'מצבו של מי שאינו אסיר', כי אם בחופשה – 'תקופה שבה אין לומדים או עובדים'. למעשה ספק אם יש להבחנה הזאת הצדקה היסטורית.
ההבחנה הסמנטית המקובלת בין חופש לחופשה אינה יכולה להתבסס על מקורות העברית הקדומים, מהסיבה הפשוטה ששתי המילים האלה כמעט שאינן משמשות בעברית הקדומה. המילה חופש מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בספר יחזקאל (כז, כ), ומובנה שם סתום: "דדן רֹכלתך בבגדי חֹפֶשׁ לרכבה". נהוג לפרש את חופש כאן 'בגדים יקרים' או אולי 'בגד צמר', ולפיכך אין קשר למובנה המוכר של המילה כיום. גם המילה חופשה מתועדת פעם אחת בלבד במקרא, ודווקא במובן המופשט 'חירות': "ואיש כי ישכב את אשה [...] והפדה לא נפדתה או חֻפְשָׁה לא נִתן לה" (ויקרא יט, כ). יש הסוברים שאין חֻפְשָׁה כאן אלא חֹפֶשׁ בתוספת כינוי הקניין לנסתרת, שבו באופן חריג אין מפיק. אך מעניין שגם בתרגום אונקלוס הנוסח הוא חירותא – צורה ללא כינוי חבור. וכך אף בתרגום השבעים.
בספרות חז"ל השמות חופש וחופשה אינם מתועדים כלל. לפיכך על פי המעט המצוי בעברית הקדומה דווקא חופשה היא המילה הנרדפת לחירות, שלא כהבחנה הנעשית כיום. התיעוד היחיד שיש למילה חופש במובנה כיום הוא בספר החיצוני בן סירא: "עבד משכיל אהוב כנפש אל תמנע ממנו חופש". מכל מקום מן העברית שבמקורותינו הקדומים לא עולה הבחנה ברורה ועקיבה להבדל סמנטי שבין המילים. בכל זאת יצוין שחופש מצויה לא מעט בפיוט הארץ־ישראלי, ובדרך כלל כמילה נרדפת לדרור או לחירות.
גם המצאי מן המאה ה־19 וראשית המאה ה־20 אינו מלמד דווקא על ההבחנה הסמנטית הזאת בין שני השמות. אמנם חופש משמשת בדרך כלל במובן 'חירות', אך היא מצויה בחיבוריהם של יוסף חיים ברנר, מנדלי מוכר ספרים, חיים נחמן ביאליק ואחרים במובן 'פגרה'. למשל: "במלאת ימי החופש, חזר עמה אחי לעבודת הצבא" (ביאליק), "ושעורי הלמודים בבית המדרש הגבוה הגיעו לקצם וימי החופש באו" (מיכה יוסף ברדיצ'בסקי), "כלו ימי הבחינה בבית מדרש הרבנים וימי החופש לתלמידים הגיעו" (מנדלי). מנגד יש גם עדויות לחופשה במובן 'חירות': "דרור וחופשה נתן לו וישמחו" (מנדלי), "לתת ליהודים [...] את החופשה לשבת שם" (נחום סוקולוב), "ברוסיה החדשה, הסובלת, הנלחמת על חופשתה" (ברנר).
מכל זה עולה כי רבים ראו בחופש ובחופשה שמות נרדפים, הנושאים שתי משמעויות. דוגמה מעניינת לחפיפה הסמנטית ביניהם אפשר למצוא אצל ברנר: "הן עכשיו אין בית ספר... חופש...". רק בתקופה מאוחרת יותר ביקשו ליצור בידול סמנטי בין שני השמות: לייחד את חופש למובן המופשט 'חירות' ואת חופשה למובן 'פגרה, הפסקה מלימודים או מעבודה'. ונראה שהבחנה זו אכן התקבלה, שכן רווחת הדעה ש"החופש הגדול" הוא שם שגוי. למשל יצחק אבינרי כתב בסוף שנות הארבעים: "בעברית החדשה מבקשים להבחין בין חופשה כמושג מוגבל ופרטי של שחרור מעבודה לזמן־מה, ובין חופש, כמושג כללי ובלתי מוגבל. הבחנה זו ראויה להתקבל" (הובא בספרו יד הלשון, עמ' 198). אך כאמור, זוהי הבחנה חדשה שאינה מבוססת על העברית הקלאסית. יצוין גם כי מילון אבן־שושן מביא לכל אחד משני השמות האלה את שני המובנים המקובלים: "1. חירות, דרור. 2. פגרה, שחרור זמני מעבודה או מחובה מסוימת".
 
מור שמש הוא תלמיד התואר השני במחלקה. עבודת הגמר שלו, הנכתבת בהנחיית ד"ר אורי מור, עוסקת בתצורת השם במדרש ספרי במדבר על פי כתב יד וטיקן 32.