תופעת האלימות כלפי נשים היא תופעה כלל-עולמית החוצה מגזרים, מעמד ורקע. תופעה זו מוצאת את ביטויה בסוגים שונים של התנהגות אלימה: נשים מוכות ונפגעות פיזית, מינית, נפשית, כלכלית, חברתית ורגשית. על מימדיה רחבי ההיקף של התופעה בישראל ניתן ללמוד מנתוני שדולת הנשים: על פי נתונים אלה מדי שנה, למעלה מ-200,000 נשים בישראל מוצאות עצמן קורבן של אלימות.
בשנת 2021 נרצחו 23 נשים בישראל, נפתחו 20,320 תיקים במשטרה בגין אלימות בין בני זוג שב-87% מהם הנפגעת הייתה אישה (מרכז המידע והמחקר של הכנסת, 2021). בשנת 2020 טופלו במרכזים באלימות במשפחה 10,388 מקרים – מרבית המטופלים במרכזים הן נשים. כלומר גברים פחות פונים לעזרה וטיפול.
מנתוני המשרד לביטחון פנים, 84,000 נשים נפגעות בשנה פגיעה מינית – אחת מכל שלוש, 230 תקיפות מיניות מדי יום. שיעור זה גבוהה בכ 10% מהשיעור של פגיעות מיניות במדינות ה-OECD.
מחקרים בישראל מצביעים על כך כי 21% מהנשים בישראל עוברות אונס וכי 85% ממקרי התקיפה המינית מבוצעים על ידי אדם המוכר למותקפת (איגוד מרכזי הסיוע, 2021).
על פי סקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2020 כ-268 אלף נשים דיווחו שהיו קורבנות לעבירות מין מסוגים שונים, כ-60,000 דיווחו כי נפגעו מאלימות או איום באלימות וכ-92,000 נשים (3.1% מהנשים בנות ה-20 ומעלה ו-5.3% בקרב בנות ה-20-34) נפגעו מטרדה מינית, כשליש מהן במקום העבודה. לעומת זאת ב-2021 נפתחו במשטרה כ-1200 תיקים בלבד על הטרדות מיניות.
בשנים האחרונות, חלק גדול מהמאמצים של המאבק באלימות כלפי נשים התמקד מצד אחד בנשים – אם בעזרה לנפגעות או במתן כלים לנשים לזהות מופעים של אלימות - ומצד שני במאמצי חקיקה ואכיפה.
אנו נוקטות בגישה כי המאבק באלימות כלפי נשים לא צריך ואל לו להיות נחלתן הבלעדית של נשים וכי שינוי תמונת המציאות מחייב את הרחבת מעגל השותפים במאבק באלימות כלפי נשים בפנייה לאוכלוסיית הגברים ושיתופם כבני ברית מהותיים במאבק זה. בתוך כך, אנו מאמינות שיש לפעול למען קידומה של גבריות מיטיבה, לטפח את המודעות וההבנה בקרב גברים לתופעת האלימות כלפי נשים על כל ביטוייה ולרתום אותם כשותפים אקטיביים במיגורה.
