מבקרים כבדי משקל בפארקי-שעשועים - נהנים או מבוישים?

לפי הערכות אפידמיולוגים, קבוצה זו מונה עשרות מיליוני בני אדם בארה"ב, ונמצאת במגמת גידול בעולם כולו. מפתיע שחוקרי תיירות טרם בחנו את דפוסי הצריכה והביקושים של קבוצה זו באוכלוסייה.

פרופ' פוריה נחשף לנושא האוביס במסגרת שהותו בשבתון במדינת וירג'יניה. במסגרת ראיונות חצי-מובנים נשאלו כ-40 משתתפים המגדירים עצמם כאוביס על חוויותיהם התיירותיות, כולל טיסות, ביקור במסעדות ובמוזיאונים. במהלך הראיונות עלה נושא הביקורים בפארקי-שעשועים כמו "דיסניוורלד". מסתבר שעבור רבים מהמרואיינים ובני משפחותיהם הייתה זו משאת נפש, למענה חסכו זמן רב תוך שהם מתכננים את החוויה המצופה בפרטי פרטים.

למרבה הצער, עבור רבים החוויה הפכה למשפילה ומעליבה, בשל סיבות הקשורות בסביבה הפיסית והאנושית.

המשתתפים עמדו זמן רב בתורים רק כדי להיווכח שבשל ממדי גופם נבצר מהם להשתמש במתקנים השונים. לעיתים חוסר היכולת להשתמש במתקנים מנעה גם מילדיהם ליהנות מהמתקנים (העלייה למתקנים היא לעיתים בליווי מבוגר בלבד). כל זאת כאשר, לדבריהם, מרבית הצופים העומדים בתור לועגים להם. אחת המרואיינות ציינה שהתחושה היא של שמחה לאיד: "יופי, נעניש אותם, כי בטח הם חיים על ביטוח לאומי שאני משלם והם עוד מעיזים לצאת לחופשה".

החוקרים אינם מתיימרים לשנות את תפיסות הגוף של תיירים, אך ממליצים על מספר טקטיקות פשוטות ליישום על מנת לשפר את חווית הביקור של אוביס, החל מהעמדת אמצעי תעבורה מיוחדים לרשותם (בדומה לאילו המשרתים מבקרים המתקשים בהליכתם), דרך הארכת חגורות בטיחות, הגדלת המושבים במודלים מתקדמים של מתקנים, וכלה באפשרות להארכת משך הביקור עקב הקושי בניידות. לדעת החוקרים, ניהול רגיש ואחראי, יכול לתרום לאוכלוסייה זו מחד ולהניב רווחים לארגון העסקי מאידך.

פרופ' פוריה מצביע על כך שהחוקרים הם שני ישראלים ואמריקאי, המשתתפים במחקר אמריקאים, נושא השמנת היתר הוא סוגיה עולמית והמאמר עצמו התפרסם בכתב עת אירופאי, כיאות למחלקה עם ראיית עולם גלובלית.

לקריאת המאמר: http://ejtr.vumk.eu/index.php/volume24/732-v24rn12