מחקר ראשון שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבדק את התמודדותם של בני נוער בדרום עם האיום של נפילת טילים באזור מגוריהם, קובע כי תגובות המצוקה והחרדה בקרב המתבגרים הבדואים במהלך מבצע "עמוד ענן" היו גבוהות יותר מאלו של בני הנוער היהודים.
שלוש חוקרות בתוכנית לניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטה - פרופ' שפרה שגיא (ראש התכנית), ד"ר סארה אבו-כף וד"ר ארנה בראון-לבינסון - בחנו את תגובותיהם והתמודדותם של בני נוער בדרום, יהודים ובדואים, עם האיום של נפילת טילים באזור מגוריהם במהלך מבצע "עמוד ענן". במדגם שערכו השתתפו 78 מתבגרים יהודים ו-91 מתבגרים בדואים תושבי הדרום (באר-שבע, רהט, אשדוד, אשקלון, אופקים וכו'). המחקר בחן את תגובות הלחץ של המתבגרים למצב המלחמה, את רמת המשאבים האישיים והקהילתיים שלהם ובאיזו מידה משאבים אלו סייעו להם בהתמודדותם בזמן המשבר. בנוסף נבדקו עמדות המתבגרים כלפי הסכסוך הישראלי פלסטיני בכלל וכלפי מבצע "עמוד ענן" בפרט.
התגובות הרגשיות ללחץ שנבדקו בקרב שתי קבוצות המדגם הן חרדה מצבית, כעס, מצבי ומצוקה פסיכולוגית (תסמינים פסיכו-פיזיולוגים). בכל המדדים שנבדקו- תגובות המצוקה בקרב המתבגרים הבדואים היו, כאמור, גבוהות יותר מאלו של בני הנוער היהודים. רמת החרדה, המתארת את תחושות בני הנוער בזמן הירי, היתה בטווח העליון של הסולם (ממוצעים: בדואים- 2.45, יהודים- 2.27 ; סולם 1-4) ואילו רמות המצוקה פסיכולוגית היו מתונות יחסית למצופה במצב לחץ קשה. המתבגרים הבדואים היו, כאמור, פגיעים יותר ורמת התסמינים שלהם היתה גבוהה יותר (ממוצע- 2.09), בעוד המתבגרים היהודים גילו עמידות רגשית ודיווחו על רמות נמוכות של מצוקה (ממוצע 1.94).
שתי הקבוצות היו שונות גם בתגובות הכעס שלהן. "בני הנוער הבדואי ביטאו כעס במידה רבה יותר כלפי המצב מאשר בני הנוער היהודי (2.33 לעומת 1.70). הפער בתחושות הכעס עשוי להוות את אחד ההסברים למצוקה הפסיכולוגית כפי שהתבטאה ברמות הסימפטומים הפיזיולוגיים", אומרת פרופ' שגיא.
המחקר בחן את רמות החוסן האישי והקהילתי וכיצד הן מסבירות את תגובות הלחץ בשתי הקבוצות. החוסן האישי נמדד באמצעות שני מדדים: תחושת קוהרנטיות – מדד הבנוי על מרכיבים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים של תפיסת עולם המאפשרת התמודדות עם לחץ ותחושה של תקווה הכוללת מרכיבים אישיים וקולקטיביים. החוסן הקהילתי נמדד באמצעות שאלון (שפותח על ידי מספר חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, חיפה ומכללת תל חי) אשר בדק את תפיסות בני הנוער את תפקוד המנהיגות המקומית בחירום ובשגרה, מוכנות הישוב לשעת חירום ויחסים בינאישיים בין תושבי הישוב.
תחושת הקוהרנטיות האישית נמצאה גבוהה יותר בקרב המתבגרים היהודים במדגם (ממוצעים: יהודים- 4.37 בדואים 4.00; סולם: 1-7) לעומת זאת, תחושת התקווה נמצאה גבוהה יותר בקרב המתבגרים הבדואים (ממוצעים: יהודים- 12.66 בדואים- 17.24; סולם 0-25). החוסן הקהילתי נמצא דומה בין המתבגרים היהודים והבדואים (ממוצעים: יהודים- 3.42 בדואים- 3.38; סולם 1-5).
פרופ' שגיא:" הן בקרב המתבגרים הבדואים והן בקרב בני הנוער היהודים נמצא שתחושת קוהרנטיות ממתנת את התגובות הרגשיות ללחץ- חרדה, כעס ומצוקה פסיכולוגית. כלומר, נער או נערה בעלי תחושה גבוהה של קוהרנטיות היו פחות חרדים, בטאו פחות כעס וסבלו פחות מתסמינים גופניים. שתי הקבוצות נמצאו, כאמור, שונות ברמת החוסן האישי שלהם. על רקע זה ניתן להבין את רמות המצוקה הגבוהות יותר שגילו בני הנוער הבדואים".
בנוסף, נבחנו עמדות המתבגרים כלפי המבצע באמצעות ארבעה פריטים אותם בני הנוער התבקשו לדרג מ"מסכים בהחלט" ועד "לא מסכים בכלל". העמדות שנכללו היו- המבצע לא יעזור כלל, המבצע יעזור לזמן מוגבל, המבצע יפתור את בעיית הטילים והמבצע יפתח פתח להידברות עם החמאס. גם במדדים אלו נמצאו הבדלים מובהקים בין המתבגרים הבדואים למתבגרים היהודים. המתבגרים היהודים הסכימו יותר מהמתבגרים הבדואים עם העמדות של "המבצע יעזור לזמן מוגבל" (44.9% יהודים לעומת 28.1% בדואים) או "המבצע יפתור את בעיית הטילים" (27% יהודים לעומת 19.4% בדואים). בקרב המתבגרים הבדואים 33.6% הסכימו עם העמדה "שהמבצע לא יעזור כלל" בעוד רק 12.8% מבני הנוער היהודים הסכימו עם עמדה זו. פערים גדולים (22.2% בדואים לעומת 12.8% יהודים) נמצאו גם בנוגע להסכמה עם העמדה ש"המבצע יפתח פתח להידברות עם החמאס". כלומר, הנוער הבדואי בדרום- יותר מאשר הנוער היהודי- פקפק ביעילותו של המבצע בפתרון הבעיה של ירי הטילים, הן לטווח קצר והן לטווח ארוך.
ממצאים מעניינים עלו כשנשאלו בני הנוער לגבי פתרון כללי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רוב בני הנוער הבדואים טענו שהם מאמינים שהסכסוך ייפתר בסופו של דבר בדרכי שלום (אינטרסים כלכליים, חינוך וסוציאליזציה, והסכמים הדדיים) [בסולם של 1-5 ממוצע היהודים: 2.64; ממוצע הבדואים: 3.34]. לעומת זאת, רוב המתבגרים היהודים הגיבו שהם מאמינים שהסיכויים לפתור את הסכסוך נמוכים ושלהערכתם יהיו בעתיד מלחמות וסכסוכים נוספים [בסולם של 1-5 ממוצע היהודים: 3.30; ממוצע הבדואים: 2.83].
