נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ' רבקה כרמי, נשאה היום דברים באירוע המחאה שהתקיים בקמפוס האוניברסיטה בב״ש, בהשתתפות העובדים, הסגל האקדמי וציבור הסטודנטים: ״אנחנו כאן באוניברסיטה מנסים לאורך שנים, לא רק אנחנו, אבל אנחנו במיוחד, לקדם הזדמנויות של נשים, להשוות הזדמנויות שלהן, לתת להן אפשרות להתפתח לשגשג להצליח, בכל מובן. אנחנו מדברים פה על הדבר הכי בסיסי, על האפשרות שלהן לחיות. על האפשרות לחיות אנחנו לא יכולים לוותר. חיים של אדם, בין אם הוא גבר או אישה, כל סוג, כל מין, כל אידיאולוגיה, ערכית חברתית, דתית, מגדרית, לכל אחד יש זכות בסיסית לחיים. על זה כולנו צריכים בקול גדול מאד ובנחישות גדולה מאד, לדרוש ולבקש גם מהממשלה שלנו לקחת אחריות בנושא הזה״.
פרופ׳ כרמי הוסיפה: ״ארגוני נשים ונשים מובילות את המאבק הזה אבל זהו עניין לנשים וגברים כאחד. אני תמיד חוששת ממאבקים שנשים מובילות כי בסוף היום זה איכשהו מצטייר כאיזה עניין נשי, מגדרי. הדבר הזה הוא עניין קולוסאלי, אוניברסלי, לא עניינן של נשים בלבד. כל אחת ואחד מאתנו צריך ללכת הביתה ולעשות חשיבה עמוקה מה כל אחד ואחת מאתנו עושה בתוך ביתו. וכשאני אומרת ביתו אני אומרת גם סביבתו. כי הרצח זה דבר קיצוני אבל זה בא ממקום מאד פשוט ובסיסי- איך אנחנו מחנכים גם את הבנים וגם את הבנות שלנו. איך מחזקים את הבנות ואיך אנחנו מחנכים את הבנים לכבוד, להדדיות, לשוויון, להבנה, להכלה, לסובלנות״.
פרופ׳ כרמי הדגישה את הפער המובנה גם ברמת הדיבור השגור: ״אני רוצה להעביר את המסר הזה באופן ברור - זה לא יכול להיות יותר יפה שלי לבנות וחכם שלי לבנים, זה חכמה שלי ויפה שלי לכולם״.
פרופ׳ כרמי דיברה על האווירה שנוצרת גם בכיתות ושיכולה להימנע אם כולם יקחו יותר אחריות על סביבתם: ״אני רוצה לומר דבר נוסף לגבי הטרדות מיניות, פחות מחודש לפני שאני מסיימת את תפקידי כנשיאת האוניברסיטה. אני רוצה לדבר על התנהלות בכיתה של חברים וחברות טובים שלנו, בעיקר חברים. איך אנחנו יוצרים אוירה שאיננה אוירה שמפחידה, שמרתיעה, שגורמת לנשים לא להרגיש נוח. איך אנחנו באופן טבעי לחלוטין לא מבינים שבאמירות מהסוג הזה, שבהתנהלות מהסוג הזה, מנציחים את העובדה שנשים הן קצת פחות טובות מגברים והדבר הזה בלתי נסבל. כולנו חייבים לעשות חשבון נפש כי רק אז, אני מקווה, נוכל למנוע את מקרי הרצח הנוראים הללו".
פרופ' עמית שכטר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אמר: "קיימות הרבה סיבות מדוע הגענו למצב הזה אליו הגענו. שורשי הזוועה הזו טמונים בהעדפותינו הערכיות. אם לא נלמד להכיר בשוויון ערך האישה לכל אישה ולכל גבר, לא נוכל לעצור את כדור השלג המתגלגל של האלימות נגד נשים. די לחוסר הסובלנות ללבושה של אישה, די לדרישה להושיב אותה בנפרד מגברים, די להתעלמות ממספרן המועט של נשים או מהיעדרן כלל מפורומים בהם נקבע גורלן די להחלטות שתוצאתן התעלמות מצרכיהן, די לאלימות ודי לרצח. וכמו שעלינו לאתחל מחדש את החשיבה החברתית שמעלה על דעתה יחס לא שווה לנשים רק בשל היותן נשים, כך עלינו לזכור שהתיקון הזה צריך לחול ביחסנו לכל אישה ואדם בקרבנו באשר הם. אכן, המאבק הזה איננו רק מאבק של נשים, זהו מאבק של כולנו למען חברה טובה וצודקת יותר עבור כולנו".
