לזכרך, זהבה
זה לא פשוט לנו לכתוב דברים לזכרך...
את שהיית כל כך חזקה ואיתנה מול כולם - מול דרישות של מרצים וסטודנטים, מול בקשות מוזרות וחריגות – את עכשיו אינך.
וזה לא ניתפס...
תמיד, בכל דיון או ויכוח, בכל דרישה או אמירה, עשית את מה שמצאת לנכון מבחינתך. היית חזקה, החלטית וישירה.
כשהתברר שאת חולה, חשבנו שהפעם האופי החזק שלך יעמוד לזכותך. וכמו תמיד תהיי חזקה ותנצחי . אכן עברת כברת דרך ארוכה בהתמודדות עם המחלה, אך הפסדת במערכה.
קיבלת את כולנו לעבודה בצוות המזכירות של המחלקה. מי לפני 11 שנים ומי רק לפני שלוש שנים. וצריך לסכם שנים של זיכרונות והכרות ולנסות לתמצת את הזיכרון שלנו ממך.
אנו נזכור אותך כמי שכל בוקר הייתה במשרד שהגענו לעבודה, קיבלת את פנינו בחיוך. יחסרו לנו השיחות היומיות איתך, השיתוף בחיים האישיים, הצחוק והיכולת להסתכל על החיים בצורה אחרת מהרגיל.
נזכור אותך כאישה יפה ומטופחת שלובשת את הבגדים הכי עדכניים והכי מעוצבים וייחודיים- מקפידה על כל הפריטים והכל נראה מותאם ומושלם .
אנו נזכור אותך כזהבה שאוהבת לאכול אוכל טרי ,אוהבת לאכול ירקות ופירות טריים, ריחניים ועסיסיים . אוהבת קפה שחור וחזק.
נזכור אותך ככזו המפרידה בין עבודה לחיים אישים ובאלה האישיים, מתגלה אישה חמה ומשפחתית שדואגת לבני ביתה במסירות רבה.
הפרידה ממך והכתיבה עלייך בזמן עבר קשה לנו מאוד. לאורך השנים למדנו לעבוד יחד והפכנו בפי כל ל"צוות המזכירות של המחלקה". למדנו לדבר, להקשיב, להתייעץ ולשתף.
לא למדנו להיפרד לתמיד...
נזכור תמיד ולא נשכח,
יהיה זכרך ברוך
אליסון, איריס, יפעת ,אנה ומעיין.
זהבה דנא ז"ל
קשה עליי הכתיבה על זהבה בלשון עבר, מאחר שזהבה ממשיכה לחיות בתוכנו בעצם הווייתה של המחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר; בהווייתם של כולנו – חברי הסגל במחלקה ובהוויה של הבניין היפה שבו אנו שוכנים שזהבה עזרה בעיצובו וליוותה את בנייתו מקרוב.
זהבה עברה אלינו לפי שנים רבות מהמחלקה לכלכלה, שם הייתה מזכירת הסטודנטים. אמרו עליה אז שהיא זוכרת בעל פה את כל מספרי תעודת הזהות של הסטודנטים ואת ציוניהם. לעומת המחלקה הגדולה הזו הייתה המחלקה לעבודה סוציאלית קטנה – אך מורכבת מאוד. עד מהרה חדרה ההבנה להכרתה של זהבה שבמחלקה לעבודה סוציאלית צריך לא רק לזכור את תעודת הזהות של הסטודנטים, אלא להכיר אותם אישית, להקשיב להם ולהתנהג אליהם כאילו היא העובדת הסוציאלית שלהם. כך גם, כמובן לחברי הסגל במחלקה. שיטות הניהול שהיו מוכרות לה מהמחלקה לכלכלה, לא עבדו במחלקה לעבודה סוציאלית.
אחרי שעברה את תקופת הקליטה וזהבה עברה "הסבה" בחשיבה ובגישה, באו לידי ביטוי יכולותיה הניהוליות. זהבה ניהלה צוות של עובדות, הייתה מעורבת בתכנון ובניית הבניין החדש של המחלקה ובמיוחד ניהלה את התקציב של המחלקה – שגם בו היו אלמנטים ייחודיים שלא תאמו לשום מודל אחר הקיים באוניברסיטה.
לא תמיד היה לזהבה קל אתנו. היא זו שספגה את כעסינו ותסכולנו על שאיננו מקבלים מה, שנדמה היה לנו, שעלינו לקבל. במקרים הללו היא עמדה בתווך שבין המצוי לרצוי, בין שאיפותינו לבין מה שהמציאות אפשרה. היא ספגה כעסים רבים ואני יודעת עד כמה אלה כאבו לה ולא פעם הגירו דמעות מעיניה. מעטים היו אלה מסביבה שחוו את הכאב שנשאה או הטו כתף כאשר הדמעות והעלבון האישי פרצו להם במצבים הללו; כאב שחשף את הרגישות האנושית ואת המחויבות העמוקה לעבודה ולמחלקה.
עבורי, זהבה הייתה עמיתה וחברה טובה. כאשר שימשתי כראש מחלקה ידעתי שהיא תירתם ביחד אתי לכל משימה, וכחוקרת ידעתי שאני יכולה לפנות אליה בכל שאלה או בקשה לתמיכה. כך למשל חילצה אותי לא פעם כאשר לא הסתדרתי עם תכנת התפנית (כמעט תמיד) לניהול כספי המחקר. למרות שתמיד הייתה עמוסה, מצאה זמן לעזור לי באלה ובעוד.
בשנים האחרונות התפעלתי מהדרך בה טיפלה באמה המזדקנת. היא הייתה שם עבורה בנאמנות ואהבה אין קץ.
זהבה עבורי, תהיה תמיד חלק מהזהות של המחלקה לעבודה סוציאלית, חלק מזהותי כחברה במחלקה וחברה טובה.
יהי זכרה ברוך
פרופ' לאה קסן
Zehava
Few words exist that adequately express the emotions connected with the passing of your life, the difficulty of losing a colleague and friend.
Time has passed –
20 years and more of working together with mutual respect.
Good bye my friend…your memory endures
Richard
זהבה הנאה, זהבה המחייכת, זהבה מטפחת העציצים, זהבה בעלת החוש ליופי וסדר, זהבה בשמלה ירוקה רוקדת ומאושרת בחתונת בתה, זהבה המגיעה כל בוקר ראשונה למחלקה ועוזבת אחרונה -- כך אזכור אותך בחיוך ובחיבה. יחד בילינו את מיטב שנותינו בבניין הישן של המחלקה. יחד עברנו למבנה החדש, יחד התמודדנו, כחברת סגל וכראש המחלקה, עם בעיות תקציב, מינהלה, וסטודנטים הרוצים שירות כאן ועכשיו. חיוכך, יופייך, טוב ליבך יישארו בליבנו תמיד. יהי זכרך ברוך.
ורד סלונים-נבו
זהבה. סביבה נבנתה המחלקה. ארבעה רמ"חים באו והלכו, במשך 14 שנה זהבה ניהלה את המחלקה ביד רמה. תמיד ראשונה להגיע, תמיד עם אצבע על הדופק ורגליים נטועות היטב בקרקע, ידעה בדיוק איך לעשות, למי לפנות, מה ניתן לעשות ומה חלום באספמיה. תמיד עם לבוש מהודר (אך לעולם לא נוצץ או צורמני), מארגנת ומסדרת הכול בחיוך וברצון. כבר חסרה לנו, תחסר לנו מאד. יהי זכרה ברוך.
יונתן אנסון
הייתה לי את ההזדמנות לעבוד לצידה של זהבה מאז שהיא הצטרפה למחלקה לפני כ- 14 שנה. זהבה הייתה אישה של בוקר ותמיד היה ניתן למצוא אותה בסביבות השעה 07:00 במשרדה. במשך השנים שיתפנו פעולה בכנסים מחלקתיים: פרס שפיצר, פרס אקרמן ובטקס הענקת תארים. לזהבה היה כישרון לסטייל ולארגון והיה תענוג לעבוד איתה בכנסים אלו. הצחוק וחוש ההומור של זהבה יחסרו מאוד בישיבות המחלקתיות ופעילויות מחלקתיות.
יהי זיכרה ברוך.
ג'ולי צויקל
