​​​​

​​​​​ 

ד"ר איתי שניר כתב את עבודת הדוקטורט בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. תחומי העניין המרכזיים שלו הם תיאוריה פוליטית, פילוסופיה של החינוך, והיסטוריה של רעיונות. חבר "קבוצת הלקסיקון" במרכז מינרבה במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב וחבר מערכת מפתח: כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית. מרצה במחלקות לחינוך ולפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, באוניברסיטה הפתוחה, במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובפקולטה לאמנויות במכללת בית ברל (המדרשה). 
​​




אריאל הנדל הוא ראש פרויקט הלקסיקון לתיאוריה פוליטית ומנהל-שותף של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. פרסם מאמרים רבים בנושאים של מרחב, פוליטיקה, כוח ואלימות בכתבי עת ובספרים בארץ ובחו"ל. עורך ראשי של "קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012 ) ועורך שותף של Normalizing Occupation: The Politics of Everyday Life in the Jewish Settlements in the West Bank (Indiana University Press, 2017) ושל גליון מיוחד של "תיאוריה וביקורת" שיעסוק במחקרים חדשים על ההתנחלויות בגדה המערבית.
 
פרסומים נבחרים:

"Israelis study the occupation: an introduction" (with Ruthie Ginsburg; Critical Inquiry, 2018)
"Multilayered surveillance in Israel/Palestine: dialectics of inclusive exclusion" (with Hilla Dayan; Surveillance and Society, 2017)
"Wine-washing: colonization, normalization, and the geopolitics of terroir in the West Bank wineries" (with Galit Rand and Marco Allegra; Environment and Planning A, 2015)
"Gated/gating community: the settlements complex in the West Bank" (Transactions of the Institute of British Geographers, 2014)




 
 
 
דן תמיר מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמכון הערבה ללימודי הסביבה. הוא עמית מחקר במחלקה ללימודי סביבה באוניברסיטת ציריך ובמכון קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית. תמיר הוא בוגר החוג ללימודי אסלאם ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית, מוסמך המחלקה ללימודי סביבה באוניברסיטת ציריך ובעל תואר דוקטור מהחוג להיסטוריה בה. תמיר מתמחה בהיסטוריה פוליטית וסביבתית. תחומי המחקר שלו הם פשיזם ותנועות ימין קיצוני, תפקידה של הסביבה בסכסוכים אלימים, העברה של מינים, שיא תפוקת הנפט והתמוטטות של חברות מורכבות.
תמיר שימש בעבר ככתב ועורך בדסק החוץ של עתון "הארץ"; הוא ממקימי רשת מדעי הרוח הישראלית ומכהן כיום כעורך שותף בה.



חן הוא גיאוגרף ומתכנן ערים ואזורים. עבודתו מתמקדת בגיאוגרפיה חברתית ותרבותית, עב​ודה עם קהילות, מתודולוגיות איכותניות, אקטיביזם מרחבי ותנועות חברתיות, גיאוגרפיה פמיניסטית וקווירית ופוליטיקת זהויות במרחב. חן הוא מגיסטר במדעים לתכנון ערים ואזורים מהטכניון, שם כתב תזה אשר בחנה את האופן בו להט"בים תופסים ומשתמשים במרחב העירוני בתל-אביב-יפו. עבודת הדוקטורט שלו, שכותרתה "אקטיביזם מרחבי בעיר: נקודות מבט של גוף, זהות וזיכרון" נכתבה במעבדה לתכנון, סביבה וקהילה שבחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל-אביב בהנחיית פרופ' טובי פנסטר. חן פרסם מאמרים ופרקים בספרים בעברית, איטלקית ואנגלית בתחומי העניין שלו, וערך במשותף גיליון מיוחד של כתב העת Hagar - Studies in Culture, Polity and Identities בנושא מגדר ומרחב. כעת חן עמית פוסט דוקטורט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמית מחקר במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב.
 
פרסומים נבחרים:
 
"הזכות לעיר ואקטיביזם מרחבי: מאהל המחאה בגן לוינסקי", המרחב הציבורי- כתב עת לפוליטיקה וחברה (2014), 8: 9-33
"Dirty dancing: The (non)fluid geographies of a queer night club in Tel Aviv", Social & Cultural Geography  (2014), 15(7): 730-746
"Memory and place in Participatory Planning”, Journal of Planning Theory and Practice (2014) Vol. 15, Issue 3: 349-369.
 




פרופ' יאיר ז​לטנרייך
יליד תל אביב, חי בזוגיות, אב לארבעה וסב לשתיים. מרצה בכיר. מרצה בחטיבת אירופה של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובחוגים לחינוך וללימודים רב תחומיים במכללה האקדמית תל-חי, שם כיהן כראש החוג לחינוך. זלטנרייך הוא בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת תל אביב ותואר שלישי מאוניברסיטת נאנט בצרפת. הוא מתמחה בהיבטים של היסטוריה תרבותית ובעיקר במפגשים בין תרבויות וזאת מזוויות שונות כגון גבריות, נרטיבים ורגישויות. בשנים האחרונות התמקד בחקר השפעותיהן של תרבויות אירופיות על המרחב הארץ-ישראלי בתקופת היישוב ובמיוחד בחינוך. עוסק בימים אלו במחקר על בודדים בחברה המגויסת בתקופת היישוב. ספרו האנשים מכאן: מחנכים וחינוך במושבות הגליל בתקופת היישוב (1939-1882) עתיד להתפרסם בקרוב בהוצאת יד בן צבי. לאחרונה השלים כתיבת ספר נוסף: Secularism, Education, and Emotions: Cultural Tensions in Hebrew Palestine (1882-1926).
 
​ 
 
תחומי התעניינות ומחקר: היסטוריה פוליטית וחברתית של המזרח התיכון המודרני; מצרים המודרנית (1798 ואילך): פוליטיקה, תרבות וחברה; תנועות שמאל בעולם הערבי; תנועות שמאל בישראל; הסכסוך הערבי-ישראלי, בדגש על הסוגיה הפלסטינית; מרכסיזם וניאו-מרכסיזם: אידיאולוגיה, מתודולוגיה ופרקטיקה. בשנת 2000 התפרסם בכתב העת ג'מאעה, בהוצאת מרכז חיים הרצוג באוניברסיטת בן גוריון, מאמרי "אל-מובתסרון" (אנשי הבוסר), סקירת ספר ביקורתי על מרד הסטודנטים בעלי אוריינטציה של "שמאל חדש" במצרים, 1972, וכיצד "הכיל" משטר סאדאת את המחאה.
 
 ​
 

ד"ר רצון רכש השכלתו בחו​ג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו מתמקדים בהגות המדינית היהודית בהתייחס להשפעתה על המחשבה המדינית המערבית המודרנית (Political Hebraism). ד"ר רצון מתמקד בהוגים יהודים מרכזיים כמו הרמב"ם, יצחק אברבנאל, אברהם אבן עזרא ועוד. סוגיה מרכזית בהגות המדינית היהודית שנבחנת במחקריו היא צורת השלטון הראויה – מלוכה אנושית או תיאוקרטיה בלתי-אמצעית שמשמעה אנרכיה ושלילת שלטון אנושי. משורת מחקריו ניתן להיווכח שעקרונות יסוד כמו קדושת החירות ו"החוק הטבעי" כמערכת מוסרית אוניברסאלית המגבילה כל שלטון, עקרונות שהם מאושיות הדמוקרטיה הליברלית המערבית, נעוצים במקורות העבריים ובמרכזם המקרא. הדבר מתבטא למשל בכתביהם של הוגי האמנה החברתית תומס הובס וג'ון לוק (ראו התוכנית "סיפור מההפטרה" – בערוץ 2 ומאמר שנכתב בנושא).
 
  
 

ד"ר עדו נבו משמש כמורה בכיר במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר. בנוסף הוא משמש כמרצה מן החוץ במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב, במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכללת זינמן לחינוך גופני ולספורט.
  
 



ד"ר שני בר-און עוסקת בהיסטוריה חברתית של עובדים ועבודה בישראל, בתקופת המנדט והמדינה. את הדוקטורט סיימה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. ספרה אורגים קהילה: עובדים באופקים, 1955 – 1981(ספריית אשכולות, מאגנס, 2013) מלמד על האופן שבו נקשרו גיאוגרפיה, מעמד ואתניות בחברה בישראל, כתוצאה מהתכנון, האכלוס והתיעוש של ערים חדשות בשנות החמישים של המאה הקודמת. לצד היבטים מבניים מתוארות חוויותיהם של העובדים בשוק העבודה, במקום העבודה ובקהילה.שני מלמדת בחוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון ובחוג למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר. מתגוררת בבאר שבע, רעיה ואם לשניים.



ד"ר אריה קרמפף הוא מרצה בכיר ליחסים בינלאומיים וכלכלה פוליטית בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית של תל אביב יפו. תחומי מהחקר וההוראה שלו כוללים כלכלה פוליטית של ישראל בפרספקטיבה היסטורית, כלכלה פוליטית של האינטגרציה המוניטרית האירופאית, והתהוות של הסדרים מוניטריים בינלאומיים. אריה קיבל תואר דוקטור ממכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. הוא היה חוקר עמית באוניברסיטה החופשית של ברלין, במכון מקס פלאנק להיסטוריה המדע ובמכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. כמו כן, הוא חבר ועד פעיל באגודה הישראלית ללימוד אירופה, חבר ועד של העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים. 

פרסומים נבחרים:​

Krampf, Arie. 2018. The Israeli Path to Neoliberalism: The State, Continuity and Change. Routledge. 
Krampf, Arie. 2016. “From Transparency to Ambiguity: The Impact of the ECB's Unconventional Policies on the EMU." Journal of European Integration 38 (4):455–71. 
Krampf, Arie. 2015. “Perhaps This Time It's Different: Ideas and Interests in Shaping International Responses to Financial Crises." Contemporary Politics 21 (2):179–200. https://doi.org/10.1080/13569775.2015.1030170..
Krampf, Arie, and Barbara Fritz. 2015. “Coping with Financial Crises: Explaining Variety in Regional Arrangements." Contemporary Politics 21 (2):117–26. 




לירז יפה היא בוגרת תואר שני מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב וכיום סטודנטית למשפטים במכללת ספיר. מחקרה עוסק בזיכרון קולקטיבי של השואה מנקודת מבט מגדרית, ומתמק​ד בדרכים בהן הוגדרה הגבורה בזיכרון הקולקטיבי הלאומי בישראל במהלך שנות החמישים. כיום לירז היא מרצת ומרכז תוכנית ההתמחות לצדק חברתי וזכויות אדם של המחלקה לפוליטיקה וממשל. ​
 
​​​