מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חקר וניסה למצוא מהו הזמן האידיאלי בעיני הצרכן להחלפת מוצר אלקטרוני. לשם כך, בדקו החוקרים את רמת הפיגור הטכנולוגי של כל צרכן, על ידי השאלה "אם יכולת לקבל את הסמארטפון המתקדם ביותר בשוק תמורת הטלפון הנוכחי שלך, בתוספת סכום כסף נוסף, מהו הסכום המקסימלי אותו היית מוכן לשלם?" המחקר בדק מהו סוג המכשיר שהמשיב מחזיק ומה משך הזמן שהוא מחזיק בו.
בשל חידושים טכנולוגיים תכופים של מוצרים אלקטרוניים נוצרת כיום תחושת "פיגור טכנולוגי" אצל הצרכן. תחושה זו גורמת לצרכן להרגיש שהמוצר שנמצא בידיו נחות מבחינה טכנולוגית מהמוצר החדש ביותר המוצע בשוק ולכן הוא משדרג את המוצר, לאו דווקא בשל קלקול או שחיקה של המוצר הישן, כפי שהיה נהוג בעבר. טלפונים סלולריים, קונסוליות משחקי ווידיאו, טלוויזיות ומחשבים, נזרקים בדרך כלל כאשר הצרכנים קונים גרסה מתקדמת יותר טכנולוגית והמוצרים שנזרקים הופכים לפסולת אלקטרונית, שהיא אחת מסוגי הפסולת המסוכנת לסביבה ומכילה חומרים רעילים.
החוקרים, ד"ר רן בן מלכה, פרופ׳ ישראל לוסקי, שניהם מהמחלקה לכלכלה ופרופ׳ מיקי מלול מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, הראו כי יש קשר בין זמן אחזקת המכשיר הנוכחי למוכנות לשלם עבור הטכנולוגיה החדשה. כלומר- ככל שאנחנו מחזיקים יותר זמן בטלפון הנוכחי והפיגור הטכנולוגי שלנו גדל, כך המוכנות שלנו לשלם עולה. המחקר מצא גם כי אנחנו מושפעים יותר ממשך אחזקת המכשיר ופחות מכמה המכשיר הנוכחי שלנו באמת מיושן, וכי הנכונות לשלם על טכנולוגיה חדשה מושפעת גם מגיל, הכנסה, השכלה ומודעות סביבתית של הצרכן.
בפן החברתי-סביבתי של המחקר, נבדקו היבטים סביבתיים בהקשר של פסולת אלקטרונית. האם הצרכן הישראלי יהיה מוכן לשלם סכום כסף נוסף על מוצרים אלקטרוניים בעת קנייתם, כגון סמארטפונים ומחשבים, על מנת שיעשה בהם טיפל סביבתי נכון, דוגמת איסוף ומחזור פסולת אלקטרונית.
91.6% מהמשיבים על המחקר היו מוכנים לשלם סכום נוסף על טיפול סביבתי נכון בפסולת הנוצרת ממוצרים אלקטרוניים. תוצאה זו מפתיעה בשל הרתיעה שיש לציבור ממיסים או תשלומים נוספים על מוצרי צריכה, אך ניתנת להסבר בכך שהנכונות עולה כאשר התשלום לא הולך ישירות להכנסות הממשלה אלא נאסף בצורה נפרדת ומועבר ישירות למטרה שלשמה הוא נאסף.
