אמרה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון פרופ' רבקה כרמי לאסירים בוגרי המיזם הייחודי "חלונות לחלומות בקמפוס" שעברו לימודי העשרה באוניברסיטה
"אני מקווה מאד שהחוויה המיוחדת הזו, שעברתם כאן, באוניברסיטה, 'החלונות' הללו יהיו אכן פתח לחלומות ולפתיחת פרק חדש של התחדשות. מאחורי סטיגמה יש בן אדם ולכל אדם יש חשיבות ויש מוטיבציה והחלום האישי שלי, זה לראות אתכם לומדים כאן בבוא היום. זה יהיה הישג גדול .אני שמחה שאנחנו עוררנו בכם את הניצוץ הזה". כך אמרה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב , פרופ' רבקה כרמי, בטקס סיום המחזור השלישי של התכנית הייחודית "חלונות לחלומות בקמפוס" בסוף השבוע. במסגרת התכנית הגיעו לקמפוס, אחת לשבוע, 10 אסירים ללימודי העשרה בתחומים רבים ומגוונים, לרבות מבוא לרפואה, רובוטיקה, גיאוגרפיה, פיסיקה ופילוסופיה ממרצי האוניברסיטה. טקס הסיום התקיים באוניברסיטה בהשתתפות האסירים ובני משפחותיהם ובמעמד נשיאת האוניברסיטה, נציבת בתי הסוהר, רב גונדר עפרה קלינגר ומפקד המחוז הדרומי של שירות בתי הסוהר, גונדר אשר שריקי.
רב גונדר עפרה קלינגר, פרופ' רבקה כרמי, עו"ד ורד סרוסי-כ"ץ וגונדר אשר שריקי
פעילות זו התבצעה במסגרת היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטה, בהובלתה של עו"ד ורד סרוסי-כ"ץ. "המיזם 'חלונות לחלומות בקמפוס' הוא פרי שיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושירות בתי הסוהר (שב"ס). במסגרת תכנית ייחודית זו שאין לה אח ורע בארץ, ניתנת הזדמנות נוספת למי שלא חווה הצלחה בלימודיו בהיותו נער לגלות את עולם הלימודים, להתמודד אתו בהצלחה ואף ליהנות ממנו. חוויה דרמטית זו, חושפת את המשתתף בתכנית לעולם שאינו מוכר לו ומאפשרת לו לבחור בחירה מושכלת יותר את דרכיו בעתיד", ציינה עו"ד סרוסי-כ"ץ.
התכנית "חלונות לחלומות בקמפוס" שזורה במארג רחב של תכניות באמצעותן פותחת אוניברסיטת בן- גוריון את שעריה בפני כלל האוכלוסיות מתוך תפיסה שהקמפוס הוא מרחב המכיל את כולם, ידע שייך לכל וכל אחד יכול להתקדם בלמידה מהמקום בו הוא נמצא.
הפרויקט, ראשון מסוגו במוסדות האקדמיים בישראל, נולד במטרה להטמיע באסירים את האמונה שהם יכולים להשתלב בחברה הנורמטיבית וכי כל הדלתות פתוחות עבורם על מנת להגשים את חלומותיהם. הפרויקט מתקיים בברכת נשיאת האוניברסיטה ובשיתוף הדוק עם מפקד מחוז דרום של שירות בתי הסוהר.
עולם האקדמיה הוא מרחב בו אסירים מרגישים אי נוחות, כביכול מקום שלא מיועד להם. יחד עם זאת, השכלה היא כרטיס כניסה לחברה ולתחושת השייכות ושוויון ההזדמנויות. במהלך הפרויקט הם לומדים שיש ביכולתם לחשוב ולחלום במושגים שלא הרשו לעצמם עד כה. רבים מהאסירים שהשתתפו בפרויקט, ציינו שהיא גרמה להם לחשוב שהם מסוגלים ללמוד, הביעו התעניינות אמיתית בלימודים בעתיד, להם ולילדיהם, וכן העידו שהתחזקה בקרבם המוטיבציה לחזור למוטב.
ע׳. אחד האסירים המשתתפים בפרויקט, בן 37, מכור לסמים ומרצה את מאסרו השביעי. לאורך המאסר הפסיק אביו להגיע לבקרו בטענה שהוא לא מוכן כבר להשקיע את המאמצים להגיע בזמן שבנו מבזבז את חייו במאסרים. ע׳ לא האמין שיוכל להשתנות ובינו לבינו מודה שגם לא לגמרי רצה. אבל מרגע שדרכה כף רגלו באוניברסיטה הוא מרגיש שמשהו בתפיסתו העצמית השתנה. הוא מתאר את חווית ההגעה בלבוש אזרחי לקמפוס כאילו הגיע לירח. הוא למד דברים שלא חלם שאי פעם ידע וכשקיבל ציון על מבחן באוניברסיטה הרגיש שהשמיים הם הגבול.
