$$News and Reports$$

25 נוב' 2015
דר' נורית אלפסי, ראשת המגמה לתכנון ערים במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, מעלה בתכניתם של לונדון וקירשנבאום תהיות בנוגע להחלטת הממשלה להקים חמישה יישובים חדשים בנגב.
 
בתחילת השבוע אישרה ממשלת ישראל את הקמתם של חמישה ישובים חדשים בהתאם להצעתו של שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט. היוזמה מצטרפת לשורה של יוזמות דומות שעלו בשנים האחרונות, בכולן פיתוח הנגב כרוך בהקמה של ישובים חדשים.
 
האמנם הקמתם של ישובים חדשים בנגב היא צו השעה? דר' אלפסי התמודדה עם שאלה זו השבוע בריאיון בערוץ 10 בתכניתם של לונדון וקירשנבאום (ראו קישור לתכנית החל מדקה 22). 
 
בשעה שיש רבים התומכים במהלך, חשוב לשים לב לחסרונותיו.
 
1.       המחיר הכלכלי: העלות של הקמת ישובים חדשים למשק היא גבוהה. ישוב חדש זקוק לדרכי גישה, מבני ציבור, תשתית הנדסית – כמובן, בנוסף לקרקע ייחודית רק לו. מחקר שנערך על ידי המשרד להגנת הסביבה בשנת 2009 בדק את העלות הכוללת למשק של הקמת יחידת דיור בשלושה מצבים שונים: בישוב חדש, בשכונה חדשה בישוב קיים, ובשכונה ותיקה ביישוב קיים. ההשוואה מעלה כי היחס בין שלושת המצבים הוא 1:2:5 בקירוב. כלומר, כחצי מיליון ₪ ליחידת דיור בישוב קיים, מול כמיליון לדירה בשכונה חדשה, וכ- 2-2.5 מיליון ₪ לדירה בישוב חדש. הקמת ישובים חדשים, אם כך, היא בזבזנית מנקודת המבט של משאבי המשק, ופירושה הטיית משאבים ציבוריים לתועלתם של מעטים (מתיישבים חדשים) על חשבון הרבים (התושבים בישובים הקיימים).
 
2.       ההיגיון התכנוני: הקמה של ישובים ושכונות היא מעשה שמערכת התכנון בישראל הורגלה בו. הכלים התכנוניים מכוונים ומתוזמרים כלפי הקמה של מתחם או יישוב חדש, החל בהקצאת קרקע, דרך התקשרות עם יזמים גדולים וכלה בשיווק הדיור. לעומת זאת, מערכת התכנון בישראל חלשה מאד בכל האמור לתחזוקה ושימור על הקיים ועוד יותר מכך בהנעת תהליכי התחדשות והחייאה של שכונות ותיקות וישובים קיימים.
 
מאגר הדיור הגדול בנגב נבנה לפני שנות השבעים של המאה שעברה. חלק גדול מהדירות, המבנים ושכונות המגורים אינו מתאים לצרכים של אוכלוסייה מודרנית במאה העשרים ואחת. התחדשות של השכונות והישובים היא על כן צו השעה, אך תהליכים כאלה כמעט ואינם מתרחשים באופן ספונטאני. למרבה הצער, ההכרזה על הפניית המאמצים והמשאבים לכיוון הקמה של ישובים חדשים פירושה שההקמה תתרחש במקום תהליך ההתחדשות ועל חשבונו.
 
3.       המחיר החברתי: יישובים חדשים מציעים דיור עדכני, תשתיות חדשות, שירותים ציבוריים חדשים. ניסיון העבר מוכיח כי אלה מושכים את האוכלוסייה בעלת היכולת מתוך הישובים הקיימים בנגב וגורמים לתהליך של היבדלות מרחבית, המדלדל את הישובים הוותיקים ומחליש אותם. בתנאים הקיימים, מי שיש באפשרותו לשפר את סביבת המגורים שלו עושה זאת, בשעה שהאחרים נותרים מאחור, בישובים ירודים יחסית. הפגיעה החברתית בישובים הקיימים היא גדולה, גם ברמה המעשית וגם ברמה התדמיתית. האנטגוניזם בין החדש והישן גורם לתושבים הוותיקים לחוש שנעזבו מאחור. בתנאים הקיימים, הקמה של ישובים חדשים בהכרח פוגעת בתדמיתם של הוותיקים.
 
4.       המחיר של אורח החיים: ישובים קטנים ופרבריים מאלצים את תושביהם לקיים אורח חיים מסוים, שמאפייניו הם תלות גבוהה ברכב הפרטי לתעסוקה ולקניית מוצרים ושירותים בעיר הגדולה מחד, ובהתכנסות בתוך מסגרת חברתית מצומצמת, מאידך. המבנה המרחבי מקבע את אורח החיים הזה בנגב כולו לשנים רבות, והיכולת לשנותו היא מוגבלת. הנגב משווע לשכלול, עיבוי והתחדשות של ישובים קיימים, מה שיכול להציע לתושבי המקום סף כניסה גבוה יותר למוצרים ושירותים, מגוון גדול יותר של סגנונות חיים, ופיתוח תחבורה ציבורית ושירותי ציבור.
 
5.       שכלול המערכת היישובית: היתלות בהקמת יישובים חדשים כאמצעי לפיתוח היא סממן לחשיבה מיושנת שאבד עליה הכלח. הגיאוגרפיה העירונית בת זמננו מלמדת שערים מגוונות, בעלות קישוריות פנימית גבוהה וצפיפות גבוהה של מגורים, תעסוקה ומסחר הן מובילות בחברה ובכלכלה. ערים ומערכות יישוב כאלה מאפשרים רמת חיים גבוהה יותר לתושביהן, נגישות טובה יותר להזדמנויות בתחום ההשכלה והתעסוקה, רמות שכר גבוהות יותר וחדשנות רבה יותר. על מערכת התכנון והבינוי בישראל לאמץ את העקרונות של שכלול, עיבוי והתחדשות מערכות היישוב הקיימות ככלי לקידום הנגב, במקום להחליש את המערכת הקיימת על ידי הקמת יישובים חדשים.
 
שר השיכון והבינוי צוטט כאומר שהקמת ישובים חדשים תביא אל הנגב אוכלוסייה חזקה ותאפשר את קליטתם של אנשי הצבא הצפויים לעבור לנגב, הם ומשפחותיהם. מהדברים משתמע, ראשית, כי אוכלוסיית הנגב זקוקה לחיזוק, ושנית, כי הישובים הקיימים אינם אטרקטיביים דיים לאוכלוסיית מרכז הארץ. על כך יש לומר, ראשית, כי חולשתה של האוכלוסייה הקיימת מעיד על חולשתה של המערכת היישובית ועל המגוון המצומצם יחסית של ההזדמנויות שהיא יוצרת, ושנית, כי אם הישובים הקיימים אינם מושכים מספיק – זוהי חובתה של מדינת ישראל לטפל בהם, לקדם אותם ולהביא אותם למצב בו הם יהפכו למושכים לפחות כמו ישובים חדשים, אם לא יותר.
 
new-in-negev.jpg