$$News and Reports$$

18 ינו' 2015
עמוס עוז
עוד פרק מפואר בתולדות האוניברסיטה נחתם לאחרונה, כשהסופר עמוס עוז סיים 27 שנות הוראה במחלקה לספרות עברית. אירוע הפרידה השתלב עם השקת ספרו החדש, 'הבשורה על-פי יהודה'. נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, הרקטור פרופ' צבי הכהן, ועוד נכבדים, כיבדו את האירוע בנוכחותם. נשאו דברי ברכה: דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה, פרופ' דוד ניומן, פרופ' יצחק בן-מרדכי מן המחלקה לספרות, ופרופ' רות קרטון-בלום, שגם הנחתה את הערב.
 
התקיים דיון על "הבשורה על-פי יהודה", בהשתתפות פרופ' נסים קלדרון, פרופ' קרטון-בלום, אילן בר-דוד, מנהל הארכיונים ב'מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית', הסטודנטית תהל פורש, והמחבר. מקהלת ערד הנעימה בכמה שירים יפים.
 
בלשונו העשירה סיכם עמוס עוז קרוב לשלושה עשורים של הוראה במחלקה לספרות: "לא מכבר סיימתי 27 שנות הוראה במחלקה לספרות (בבואי הייתה זו עדיין מחלקונת לספרות וללשון עברית, ויחד עם המזכירה היינו כנראה פחות מעשרה עובדים). האוניברסיטה הייתה קטנה והמחלקה הייתה קטנטונת ומשפחתית מאוד. כיום המחלקה גדולה והאוניברסיטה גדולה מאוד, אבל שתיהן עדיין משפחתיות. עבדתי כאן קרוב ל- 30 שנה בלי להיעלב אפילו פעם אחת, ואני מקווה שגם בלי להעליב.
 
"האוניברסיטה והמחלקה לספרות עברית קיבלו אותי בנדיבות מחממת לב: אחרי הכול, זה לא כל-כך נוח כשמפילים פתאום על מחלקה קטנה ואינטימית מין פרופסור מתחזה, פרופסור 'מוצנח' (כמו איזה סגן-אלוף במיל. שעושים ממנו ראש עיר למרות שהוא בהחלט לא מוניציפאלי).  
 
"יש לי כאן חברים טובים, שהתייחסו תמיד בסובלנות אלי ואל הדומים לי, אנשים שאינם חוקרים שנדחקו לממלכתם של חוקרים (אבא שלי, יהודה אריה קלוזנר, היה חוקר ספרות חרוץ וישר ומעמיק, והוא לא זכה ללמד אפילו שעה אחת בכל ימי חייו בשום אוניברסיטה. הציפורן של אבא שלי הייתה הרבה הרבה יותר אקדמאית מאשר אני כולי).
 
"במרוצת השנים לימדתי כאן כמה עשרות קורסים, שבעצם לא היו קורסים אקדמיים אלא שיעורים בקריאה צמודה, קריאה מודרכת, קריאה בלגימות קטנות. אולי בכך עוררתי קצת תיאבון לספרות ותשוקת ספרות בלבבות של הרבה תלמידים, שבעצם כבר הביאו איתם מן הבית תיאבון לספרות, אחרת לא היו באים לכאן.
 
תיאבון לספרות והנאה מספרות הם עניינים חיוניים, בעיקר בתקופתנו, שבה בהרבה מחלקות לספרות בארץ ובעולם מלמדים לפעמים לא ספרות אלא סוציולוגיה באמצעות ספרות. או לימודי מגדר באמצעות ספרות. או פוליטיקה של קבוצות מיעוט באמצעות ספרות, או אפילו אידיאולוגיה מהפכנית באמצעות ספרות, וכן הלאה וכן הלאה.
 
"לא פעם שאלו אותי גם תלמידים וגם מורים, איך אפשר גם לכתוב ספרות וגם לנתח ספרות. על כך אני עונה תמיד שאדם יכול להיות גם גינקולוג טוב וגם מאהב טוב, אבל לא באותו הזמן.
 
"לפני יותר מ-20 שנה ביקשו ממני כאן להנחות סדנה לכתיבה יוצרת, ואני סירבתי: הסברתי שאינני יכול ללמד אחרים איך ליצור. הצעתי לשנות את שם הסדנה שלי ולקרוא לה 'סדנה למחיקה': מחיקה ספרותית, זה אני אולי כן יכול ללמד קצת. לא הסכימו. אז הצעתי לקרוא לסדנה שלי 'סדנה לקריאה איטית' (לעומת כל הסדנאות המקצועיות לקריאה מהירה). שוב לא הסכימו. בסוף קראו לזה פשוט 'הסדנה של עמוס עוז'".
 
פרק התודות לא נפקד מדבריו של עוז: "אני רוצה להגיד תודה לכל אחד ואחת מכם. לנילי, שכאשר אני מטפס על קירות בזמן כתיבת ספר היא יודעת איך להוריד אותי באהבה חזרה לרצפה ולפעמים גם איך להעלות אותי למעלה, עד התקרה. תודה לנשיאה, פרופ' כרמי, ולנשיא הקודם, פרופ' ברוורמן. תודה לאסתי פולק, ראש לשכת הנשיאה, תודה לאנשי הפקולטה ולאנשי המחלקה, תודה למזכירות המחלקה, הקודמות והנוכחיות, תודה לחברות ולחברים שלי, תודה לאילן בר-דוד ולעובדות הארכיון, ולקודמותיו של אילן, ולקודמותיהן של חברותיו לעבודה. תודה לכולכם על הרבה שנים מלאות ומרוות. תודה מיוחדת למנחת הדיון הערב ולדוברים שהאירו לי הערב את 'הבשורה על-פי יהודה'. תודה למקהלת ערד שהמתיקה את האירוע הזה, ותודה לקהל שנאסף כאן בליל חורף כדי לחמם את לבי.
 
"עכשיו אני משוחרר, יושב בבית, יושב ומוחק כל היום. אבל אתם בהחלט יכולים לקרוא לי הנה מפעם לפעם לשירות מילואים קצר, אם תרצו".
 
כתבה נרחבת על אירוע הפרידה מפרופסור עמוס עוז תופיע בקרוב ב'אבג', העיתון הרשמי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.