המחקר נערך על ידי לינור קאן מהמחלקה לתקשורת בהנחיית ד"ר צבי רייך. דרוש מחקר נוסף כדי לקבוע האם אכן רמת הדיוק בישראל נמוכה יותר מאשר בארה"ב
פרס לדעת" עבור עבודה אקדמית מצטיינת בתחום ביקורת התקשורת הישראלית יוענק השנה לגברת לינור קאן מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. העבודה בחנה את רמת הדיוק של חדשות הפלילים.
המחקר מצא כי בכשלושה רבעים מן הידיעות נפלה לפחות טעות אחת לעומת כ-60%-40% במחקרי דיוק בארצות הברית. חלק ניכר ומשמעותי מתוך הטעויות הללו – 66% מן הידיעות -- נוגע להיבטים עובדתיים קונקרטיים שאפשר להצביע עליהם בוודאות: מספרים, מקומות, מועדים, שמות וכיוצא באלה.
בשל גודלו המצומצם של המדגם וההבדלים הקטנים בין גופי החדשות שנבדקו, ממצאים אלה מהווים אינדיקציה ראשונית בלבד לצורך הדחוף בעריכת מחקרי דיוק נוספים בישראל, כדי לקבוע באופן מבוסס ועל סמך מדגם רחב יותר של תחומי סיקור האם העיתונות הישראלית אכן מדייקת פחות בהשוואה לעיתונות האמריקנית.
המחקר, שנכתב בהנחיית הד"ר צבי רייך מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, בוחן לראשונה את רמת הדיוק בעיתונות הישראלית, תוך שהוא מתמקד בתחום סיקור הפלילים בעיתונות הכתובה והמקוונת בישראל, בניסיון להשיב לשאלות האם העיתונות הנחשבת "פופולרית" מדייקת פחות בהשוואה לעיתונות הנחשבת "רצינית", ואם החדשות המקוונות מדייקות פחות מאלה המודפסות.
מערך המחקר נבנה במסורת מחקרי הדיוק הרווחים למעלה מ-70 שנה בארצות הברית, תוך כדי שימוש בכלי המחקר המובילים בתחום.
נימוקי השופטים: "מדובר בעבודה חלוצית, מקורית וחדשנית. קיימת בעבודה ביקורת אמיתית ומנומקת על דפוסי הסיקור, שיקולי העריכה ושגרות העבודה של העיתונות בישראל. במחקר זה קיים פוטנציאל גדול מאחר וניתן לאמץ את שיטת המחקר שהוצגה בו גם לניתוח דפוסי הסיקור של נושאים אחרים ומרכזיים בעיתונות כגון אלימות נגד נשים, תאונות דרכים, דיונים ופסיקות בתי משפט ועוד. זוהי ללא ספק עבודה אקדמית מרתקת ומחדשת אשר מציבה מראה בעייתית מול מערכות העיתונים בכלל והתנהלותה בנוגע לאופן הסיקור של פשע ופלילים בפרט. מסקנות העבודה מחייבות את מקבלי ההחלטות במערכות העיתונים לעשות בדק בית יסודי בנוגע לאופן איסוף המידע והדיווח על המתרחש".
כיצד נערך המחקר: במשך ארבעה חודשים (אוקטובר 2007- פברואר 2008) נאספו 121 ידיעות פלילים מ-6 אמצעי תקשורת שונים. לשופטי הדיוק נבחרו חוקרי משטרה, שחקרו הלכה למעשה את האירועים המסוקרים. המחקר מבחין בין דיוק אובייקטיבי, הנוגע לעובדות הבסיסיות, כגון גילאים, שמות, מקומות, לבין דיוק סובייקטיבי הנוגע לאופן הצגת המידע.
לפי הממצאים, העיתונות ה"רצינית" מדייקת יותר מן הפופולרית, והמודפסת יותר מן המקוונת – כמשוער. כפי שהוזכר ב-66% מן הידיעות נמצאו טעויות אובייקטיביות (טעויות הנוגעות להיבטים עובדתיים) לעומת זאת טעויות "סובייקטיביות", הנוגעות לאופן הצגת המידע, נמצאו ב-55% מן הידיעות.
האם הממצאים חמורים כפי שהם נראים? נראה, כי היעד של ידיעות נקיות כליל משגיאות בסטנדרטים המקובלים על שופטים מחמירים שבאים מתוך התחום – הוא סף דרישות גבוה עבור מרבית הידיעות לא רק בישראל, אלא גם במחקרים האמריקניים. הממצאים מלמדים על הקושי הרב של תחום העיסוק העיתונאי לשמור על סטנדרטים גבוהים של דיוק, תחת לחצי הזמן והעראיות של העבודה העיתונאית, ועל הצורך של ארגוני חדשות הן בשיפור רמות הדיוק, והן בגישה צנועה, נדיבה ופתוחה יותר בכל הנוגע לתיקוני טעויות.
הפרס יוענק בטקס השנתי של "האגודה לזכות הציבור לדעת", שיתקיים ביום ראשון הקרוב, 26.02.2012 בבית סוקולוב, בת"א.