השפעת האדם על הסביבה: מודל אחר לבחינת השפעות שונות של תנאים ומצבים קדומים על תהליכים ותופעות בהווה

מודל מורכב ומקיף לבחינת ההשפעות של תנאים ומצבים קדומים על תהליכים ותופעות בהווה (תוצא מורש - legacy effect), מוצע במאמר חדש של קבוצת חוקרים בין-לאומית, לו שותפים שני אנשי סגל בכירים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ד"ר חיים גולדפוס, מהמסלול לארכיאולוגיה ופרופ' יצחק מאיר מהמחלקה לאדם במדבר.

 

תוצא מורש מוכר בתחומי מחקר רבים מפיסיולוגיה ואקולוגיה ועד לארכיאולוגיה וגיאולוגיה. בהקשר של שינוי אקלימי, תוצאים אקולוגיים באזורים צחיחים, נובעים מהיזון חוזר, המתקיים בין תהליכים ביוטיים, קרקעיים וגיאומורפיים. תהליכים אלו שכיחים ומתקיימים בפרקי זמן שונים, הן במהלך ימים וחודשים, שנים ועשרות שנים וכלה במאות ועד אלפי שנים.

 

גולדפוס ומאיר סקרו את התוצא המורש בנגב של השנים 300 לפני הספירה ועד ל-700 לספירה, לערך. אלף השנים הללו מתאפיינות בפיתוח אינטנסיבי של תשתיות לאיסוף מים ולאגירתם. תשתיות אלו אפשרו לשיירות סוחרים לנוע בדרכים, וכן אפשרו בניה ואחזקה של מצודות ופונדקים. תשתיות אלו היוו, בהמשך, בסיס לפיתוח התיישבות חקלאית ועירונית, קבועה ואינטנסיבית.

 

הבנת האינטראקציה שבין מים לקרקע הובילה לפיתוח טרסות בוואדיות, שהביאו  לחלחול איטי של חלק ממי השיטפונות שהצטברו בהן. סחף אדמה שמגיע אף הוא עם מי השיטפונות מורבד ונערם, בהדרגה, בטרסות הבנויות. הצטברות זו של קרקע יצרה את התשתית שאפשרה גיוון בגידולים החקלאיים ומעבר מגידול חיטה ושעורה, לגידול גפנים ורימונים ולאחר מכן לעצים בעלי שורשים עמוקים יותר. טרסות אלו, בהכילן את מי הנגר והשיטפונות, היוו מעין מערכת לבקרת שיטפונות, שהאטה את תהליכי הארוזיה וההתחתרות, ושחיקת ערוצי הוואדיות. תהליך זה, בתורו, אפשר צמיחה מתמשכת של צמחייה סמיכה וזו מנעה את חדירתן של דיונות חול למרחב זה גם לאחר נטישת היישובים החקלאיים אי שם במאה ה-8 לספירה.

 

ד"ר גולדפוס ופרופ'  מאיר: "הבנת המנגנון והכרת הפרטים של תהליכים כאלה הינה משמעותית כאשר הסביבה נמצאת בצבת משולבת של אי-ודאות אקלימית וגידול מתמשך של אוכלוסייה, שבתורה מעלה באופן ניכר את טביעת הרגל האקולוגית בשל לחץ כמותי ואיכותי כאחד. להבנה וההכרה של תהליכים אלו, יכולה להיות השפעה מכרעת על יכולתנו להבטיח פיתוח בר-קיימא", זאת אומרת, 'פיתוח אשר עונה על הצרכים של ההווה מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים לספק את צרכיהם שלהם', כפי שהוצהר בדו"ח ברנוטלנד (Bruntland Report) שהנפיקה נציבות האו"ם העולמית לענייני סביבה ופיתוח ושפורסם בשנת 1987 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, בשם "עתידנו המשותף".