המחקר קובע עוד כי עיתונאים, אנשי צבא וכוחות חירום היו שותפים להפצתן במהלך המבצע
שנתיים לאחר סיום מבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, התפרסם מחקר שעוסק בהתפשטות השמועות ביישומון WhatApp בישראל באותה תקופה. המחקר בוצע בזמן-אמת על מנת לנסות ולאתר את השמועות שהתפשטו ב-WhatsApp בישראל, אך בעיקר לנסות ולאתר את מקורן, מסלול הפצתן ואת הגורמים המפיצים אותן.
חוקרי המחקר מיפו 13 שמועות שונות ששותפו דרך האפליקציה במהלך כל ימי המבצע, ומצאו כי 69% מהשמועות נמצאו כנכונות, וכן שעיתונאים, אנשי צבא וכוחות חירום היו שותפים להפצתן במהלך המבצע.
המחקר בוצע על ידי תומר סיימון, סטודנט לתואר שלישי במחלקה לרפואת חירום, בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ופורסם בכתב העת Computers in Human Behavior, בהנחייתם של פרופ' אבישי גולדברג וד"ר ברוריה עדיני.
"אנשים החווים אירועי חירום ולחץ מנסים להפיג את המתח על ידי חיפוש מידע אודות האירוע. מאחר ועל אירוע החטיפה הוטל צו איסור פרסום גורף, אשר מנע אף את פרסום קיומו של הצו, הציבור נעזר בשמועות על מנת להשלים את פערי המידע", דברי סיימון.
ממצאי המחקר מציגים כאמור, כי 69% מהשמועות נמצאו כנכונות, וכי עיתונאים, אנשי צבא וכוחות חירום היו שותפים להפצתן במהלך המבצע, הינם חריגים. מחקרים אחרים מהעולם מראים אחוזים נמוכים משמעותית של נכונות השמועות וכן הבדלים בנוגע לגורמים שהפיצו אותן.
כמו כן, סיימון מציג במחקרו כי הציבור בארץ בחר להשתמש ב-WhatsApp להעברת שמועות, שכן לעומת הפייסבוק היא נתפסת באופן מובהק כפרטית יותר וההודעות המועברות בה נתפסות כאמינות יותר. המחקר מציג כי מעל 40% ממשתמשי היישומון בישראל נחשפו לפחות לשמועה אחת במהלך ימי מבצע "שובו אחים".
"שמועות מהגדרתן הן פיסות מידע שלא ניתן לתקף את תוכנן בזמן-אמת, ובמיוחד כשקיים צו איסור פרסום, אך מאחר והן נתפסות כ'הגיוניות' ומשתלבות עם המציאות של הקוראים אותן, רבים מקבלים אותן כנכונות ומשתפים אותן הלאה. במהלך המבצע חלק מהשמועות הגיעו אף לקצינים ולחיילים שעסקו באיתור הנערים, וערערו את ביטחונם בנוגע לנחיצות פעילותם", מסביר סיימון.
